על אף צדקתם היחסית של צדקיהו והושע בן אלה דווקא בימיהם הגיע החורבן. נראה כי אל מול מעשיהם בלט חטאו של הדור שגם על עברי פי פחת נהג באטימות לב ולא שב בתשובה. חטאם של יהודה הוחמר אף יותר כאשר בחרו להתעלם מהכתובת שהיתה על הקיר בדמות חורבן שומרון.
באופן מפתיע, החורבן לא התרחש בימיו של המלך הרשע והשנוא יהויקים אלא בימי צדקיהו, שהיה טוב ממנו לאין ערוך. את בניו שחטו לעיניו, אחר כך ניקרו את עיניו והוא מת בכלאו, ואילו מזרעו של יהויקים הרשע, מיהויכין, יצא נצר המלכות לעתיד.
גם ירמיהו בכה על גורלו אשר עשאו לנביא החורבן ואמר: "בימי מנשה עשו ישראל רעות יותר מהם, לא החרבת אותם אלא בימי?" (במדבר רבה ט, ז)
בדומה לכך התרחשו הדברים גם בחורבן מלכות ישראל: לא פקח שלחם במלכות יהודה היה אחרון המלכים, אלא הושע בן אלה אשר פתח שערים אליה ("אותן פרוזדאות שהושיב ירבעם על הדרכים כדי שלא יעלו ישראל לרגל בא הושע וביטלן"; גיטין פ"ח, א).
חכמים סברו שדווקא פתיחותו של הושע בן אלה וצדקותו של צדקיהו הם שחתמו את גזר הדין - צדקתם היחסית הבליטה את חטא הדור וגרמה לעודף ציפיות ולאכזבה גדולה. העם לא יכול היה עתה לתלות את אשמתו במנהיגיו, אלא נענש על חטאו, על שגם על עברי פי פחת המשיך בשלו בלא לעשות תשובה.
חטא העם הוחמר נוכח חורבן שומרון (מלכים ב י"ז) שנשאר כפצע פעור לעיני יהודה. הפחווה האשורית שקמה שם עם מתיישבים חדשים הורתה ליהודה בבירור מהו סופו של עם הבוגד בבריתו עם בוראו, ואף על פי כן המשיכה יהודה לחטוא באטימות לב. הכתובת על הקיר באה להחזיר את העם בתשובה, אבל בדיעבד גרמה להחמיר את הבעיה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן