באמצעות הערה, שהתמודדה עם צורה לשונית חריגה בתורה, הטמיע הרב הירש את עמדותיו בדבר דרכי ההוראה הנדרשות מהמורים. הללו נדרשים ליצירתיות ומחשבה בפיתוח דרכי הוראת התורה שבאמצעותן יובילו את תלמידיהם לקיום המצוות מתוך רצון והבנה.

הפסוק הפותח את פרקנו מציין "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם" (א). מה משמעה של התוספת "לֵאמֹר אֲלֵהֶם", שבסופו של הפסוק, הנמצאת בניסוח זה אך ורק בפתיחתה של פרשייה זו? הרש"ר הירש הסיק שהתורה פונה אל משה ואל אהרן בדרישה שיבחנו את דרכם לבחירת דרכי הוראת דינים אלו לעם.

הוא הוסיף כי פתיחת הכתוב כפונה אל משה ואל אהרן כאחד בפתיחה לפרשיות מאכלות אסורים, טומאת מגע, טומאת צרעת וטומאת זב נידה וזבה (שהמשותף לכולן הוא טומאת גוויות וטומאת קדושות), מורה על מגמת הכתוב להדגיש את חשיבותם המיוחדת של חוקים אלו, לא רק ללימוד העיוני ולקיום המעשי, המיוצגים על ידי משה, אלא גם לעיצובם ולדרכי חינוכם של היחידים בישראל, למען ילמדו ויקיימו את אותם חוקים. שמירת דינים אלו תחנך אנשי קודש האמונים על תורת ה':

"מֹשֶׁה הוּא הַמּוֹסֵר והמלמד תּוֹרָה; ואילו אַהֲרֹן הוּא המחנך לקיום מצוותיה; והצלחת פעילותם הלאוּמית תְּלוּיָה במיוחד בהלכות אֵלֶּה. שְׁלִיחוּת מֹשֶׁה פּוֹנָה אֶל הָרוּחַ וְהַדַּעַת; ואילו שְׁלִיחוּת אַהֲרֹן פּוֹנָה לָנֶפֶשׁ ולרצון; שְׁלִיחוּת שְׁנֵיהֶם תְּלוּיָה בְּכָך, שהעם ישמור הלכות אֵלֶּה".
(פירוש הרש"ר הירש, ויקרא יא, א)

בדבריו על התפקידים השונים, שייחס למשה ולאהרן, פנה למעשה אל המורים שבתקופתו. הללו נדרשו לתכנן ולהורות את שיעוריהם בשני האופנים. דומה כי פנייתו כוונה בעיקר למורים שלימדו בפועל בכיתות ונדרשו ללמד את התורה בדרך חווייתית ובהתאם לרמת תלמידיהם. על מנת להעביר לתלמידיהם את הקריאה "קדשים תהיו", נדרשים המורים לשלב בין דרכו של משה לדרכו של אהרן.