בחירת שאול נעשית בגורל, בדומה ללכידת חוטאים, ובכך יש רמז לביקורת על עצם בחירת המלך.

 

שמואל אינו מודיע לעם מי המלך הנבחר, והבחירה נעשית בדרך של הטלת גורל:
(כ) וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֵת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן (כא) וַיַּקְרֵב אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָו וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן קִישׁ...
מדוע נקט שמואל דווקא בדרך זו? רד"ק כתב: "לפי שאם היה אומר להם שמואל: שאול ימלוך עליכם, היו מקנאים שאר השבטים אם לא היה נלכד על ידי אורים ותומים". לפי דבריו, הבחירה בדרך זו ממחישה את העובדה שהקב"ה הוא שבחר במלך, ולא שמואל באופן אישי.
אך ייתכן שיש לשימוש בדרך זו גם משמעות אחרת. במקרא ניתן למצוא שני סוגים עיקריים של גורלות. בסוג אחד של גורלות אין משמעות ספציפית לעצם הבחירה, אלא יש להתאים בין קבוצה מסוימת לבין דינים מסוימים שיחולו על מרכיביה, בלא שתהיה לכך סיבה מוגדרת; בסוג זה נכללים גורלות דוגמת הגורלות על השעיר לה' והשעיר לעזאזל (ויקרא ט"ז, ח-י), החלוקה לנחלות בספר במדבר (במדבר כ"ו, נה-נו, ועוד) וחלוקת בתי האב (דברי הימים א כ"ד, ה).
הסוג השני כולל גורלות שנועדו לגלות זהות ספציפית, ולסוג זה שייך הגורל שבסיפורנו.
והנה, מתברר כי כל המקרים האחרים של הטלת גורל מסוג זה באים בקונוטציה שלילית: בדרך זו זוהה עכן כמי שנטל מן החרם ביריחו (יהושע ז', יד-יח); כך התגלה שיונתן בן שאול היה זה שהפר את שבועת שאול כשטעם מיערת הדבש (שמואל א י"ד, מא-מב); וכך גם התברר שיונה הוא הנושא באחריות לסערה שאיימה על האנייה (יונה א', ז).
ייתכן שהשימוש באמצעי המיועד, בדרך כלל, למצוא את האשם בעונש שבא על ישראל, נועד גם להמחיש את הביקורת על עצם המהלך.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון