לימוד היסטוריה ישראלית

"מַשְׂכִּיל לְאָסָף הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי" (תהילים ע"ח, א)

"משכיל", המשורר כיון בדבריו להחזיק מלכות בית דוד ואת בית המקדש אשר בנה, נגד מלכות אפרים ונגד שהיה המשכן עומד בחלקו, כמו שכתב בסוף דבריו: "וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר" (ע"ח, סז). 

וספר כל קורות ישראל בעת צאתם ממצרים עד מלוך דוד, לומר שהגם שהיו הדורות מכעיסים, ידע ה' כי יקום דור כלבבו יראו יקחו מוסר, וכי יקום מלך שיהיה הוא והמקדש אשר יבנה מהלך שלמות הכללי, ותיקון קלקול הדורות שלפניו, ותכלית ואחרית ותקוה לדורות הבאים עד עת קץ.

"האזינה עמי תורתי" - כי בשיר הזה יספר קורות האבות כפשוטם. אמנם ספורי קורות ישראל נבדלו מאד מקורות יתר העמים, כי כל המוצאות לעם ה' היה בהשגחה פרטית ובנסי ה' ופליאותיו, עד שידיעת קורות ישראל בימי קדם היא עצמה תורה ואמונה, כי בם נודע מציאות ה', יכלתו והשגחתו, שכרו וענשו, לכן אמר "האזינה... תורתי", וגם "הטו אזנכם לאמרי פי", כי חיצונית הספור שהוא אמרי פיו, עם פנימותיו שהיא התורה הרצופה בו, משולבות אשה אל אחותה.

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.