הנבואה מדברת על חיפוש בתוך ירושלים אחר האנשים שהם כחמץ - הקופאים על שמריהם, ומחמיצים את ההזדמנות של מהפכת יאשיהו.
הגמרא במסכת פסחים (ז') מביאה אסמכתא לכך שבדיקת חמץ בערב פסח צריכה להיעשות לאור הנר מן הפסוק שבפרקנו:
"וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת" (יב)
משמע, על חיפוש להיעשות לאור הנר.
ההשוואה נראית קלושה משהו עד שנתבונן בפסוק כולו:
"וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת וּפָקַדְתִּי עַל הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם לֹא יֵיטִיב ה' וְלֹא יָרֵעַ... קָרוֹב יוֹם ה' הַגָּדוֹל קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד קוֹל יוֹם ה' מַר צֹרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר... יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל" (יב-טו)
ירושלים לא אבדה, ובכל מקרה היא גדולה דיה מכדי לחפשה בנרות. הנבואה מדברת על חיפוש בתוך ירושלים אחר האנשים הקופאים על שמריהם, ממש כשם שהחמץ הוא בצק הקופא על שמריו, שלא ממהרים ללושו ולאפותו. הנביא מדבר על יום ה' המזכיר לנו בכל הנבואות את פסח מצרים ואת התערבותו של הקב"ה בתוך כוחות הטבע לצורך המהפכה הדתית של גילוי האמונה בנוכחותו, ויש בדבריו גם רמזים למכת החושך הסמוכה לפסח ולצעקה המרה שהייתה במכת בכורות.
צפניה ניבא כאן לקראת המהפכה הדתית הגדולה של יאשיהו מלך יהודה (מלכים ב כ"ב-כ"ג) בעת שמצא את ספר הברית במקדש עם התוכחה הקשה הכתובה בו. חולדה הנביאה טענה שכבר מאוחר מלהציל את ירושלים מחורבנה. אך יאשיהו החליט לעשות הכול כדי להציל, וכרת ברית עם כל יושבי ירושלים ללכת אחר מצוות ה'. הוא חתם את הברית בקרבן הפסח במקדש. הנביא מזהיר את האדישים לברית הקופאים על שמריהם ומהססים, שדינם כחמץ הקופא על שמריו. מפאת כבודם, לא נזכיר את דינו של חמץ בערב פסח.