בתיאור פשעי ישראל בולט הניסיון לפגוע בטהרה ובהתקדשות, לדכא ולחנוק את הטוב הטבעי שבוער בליבות המתקדשים, וכנגד זה, מידה כנגד מידה, יכבה ה' ויחליש גם את כוחם של ישראל.
בתיאור פשעי ישראל, מונה עמוס גם כמה עוונות 'להכעיס' - "לְמַעַן חַלֵּל אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי" (ז): הטיית ענוים מדרכם, חילול משפחתי של נערה, השקיית נזירים ביין, מניעת נביאים מנבואתם. המשותף לכולם הוא הניסיון לפגוע בטהרה, בהתקדשות. יתכן שהמניע לכל החטאים הללו הוא הקנאה, המביאה לשנאה גדולה.
בתחילת ספר עמוס מתוארת שריפה שתבוא כעונש לכל העמים המגדישים את הסאה. לכאורה גם לישראל האש אמורה להגיע, להשתלח בחומות יזרעאל ולאכול את ארמונות שומרון. אך לעם ישראל מתואר עונש אחר. האם יש שוני בין חטאי ישראל לחטאי שאר העמים?
לעומת העמים, שרעתם כאש שורפת במעשיהם האלימים ובמלחמתם למען הרע, רעת ממלכת ישראל נעשית על ידי דיכוי, הרדמה וחניקה של כל דבר טוב. לכן אצל ישראל העונש הוא "מידה כנגד מידה" - מניעת החמצן מהאש - דיכוי והחלשת הכוח הטוב, המניע -"הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר" (יג) ובלי הכוח המניע יחלשו כולם, כפי שהחלישו את ידי המתקדשים - "וְאָבַד מָנוֹס מִקָּל וְחָזָק לֹא-יְאַמֵּץ כֹּחוֹ וְגִבּוֹר לֹא-יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ. וְתֹפֵשׂ הַקֶּשֶׁת לֹא יַעֲמֹד וְקַל בְּרַגְלָיו לֹא יְמַלֵּט וְרֹכֵב הַסּוּס לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ. וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-ה'" (יד-טז).
העם רוצים שהנזיר לא יקיים את נזירותו ושהנביא לא ינבא, ומידה כנגד מידה לוחמיהם לא יצליחו למצוא את כוחם ולהילחם; רוצים שהעניו יסור מדרכו ושהנערות תאבדנה את טהרתן - כך גם קשתיהם לא יוכלו לעמוד בעמדתם, לכוון ולפגוע, והגבורים אמיצי הלב ימצאו עצמם בורחים ערומים ומאבדים את כל כבודם.
בשונה מהעונשים מתחילת נבואתו של עמוס שמתבטאים בשריפה ענקית של ארמונות וערים, התשובה לעוונות הקנאה של ישראל היא בכיבוים והחלשת כוחם.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער