הפועל עז"ב מתפרש במקרא במשמעות של עזרה וחיזוק. התורה מצווה על האדם הרואה את חמור שנואו רובץ תחת משאו לחדול מלעזור ("מעזוב") לו. אולם בהמשך אותו הפסוק מופיע ציווי הפוך, לעזור לו: "עזב תעזוב עמו"! כיצד יש להסביר סתירה זו?
אחד הפסוקים התמוהים בפרשתנו הוא הפסוק הבא: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (ה). הנחת היסוד הפרשנית, המשותפת לכל הדעות, היא שמשמעות המצווה "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" היא מלשון עזרה וחיזוק, כאמור, למשל, ביחס לבניית חומת ירושלים: "וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלִַם עַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה" (נחמיה ג', ח). ברם, ציווי זה נראה כסותר לחלוטין את מה שנאמר קודם לכן – "וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ", שמשמעו הפשוט הוא שניתן להפסיק את הסיוע!
המפרשים (רש"י, ראב"ע, חזקוני ועוד) העלו כיוונים שונים בהסבר הפסוק .על דרך הפשט ניתן לבאר שאכן התורה כתבה שני דינים שונים לסיטואציה זו: האחד, המתיר לאדם להתעלם מהמצב שבו נמצא שונאו – "וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ", והשני, האוסר לו לעשות כן – "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ", וכדברי המכילתא דרבי ישמעאל (מסכתא דכספא פרשה כ): "פעמים שאתה חדל, פעמים שאתה עוזב". במקום אחר אמרו חז"ל: "הלך הבעלים וישב לו ואמר לו, הואיל ועליך מצוה, אם רצונך לפרוק פרוק – פטור, שנאמר עִמּוֹ" (בבא מציעא לב ע"ב).
דומה, שחלוקה זו היא בדיוק משמעות הפסוק: כיון שמדובר בשונא, התורה אינה מחייבת את האדם לסייע לו, ומתירה לאדם – "וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ". ברם, אם השונא נוטל חלק במעשה, עדיין נותרת החובה "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ". נקודת המוצא היא שאם תתבצע פעולה משותפת, הדבר יכול גם לסייע להשכין שלום בין שני השונאים. בדרך זו הפועל עז"ב משמש באותה משמעות בשני חלקי הפסוק, וכך גם ניתן להבין את המילה "וְחָדַלְתָּ" כפשוטה.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת