במזמורנו מבקש המשורר שעם ישראל יזכה למעמד של עבדים ושפחות של ה'. מעמד זה יהיה התשובה לבוז ולהשפלה של כל השונאים.

 

משורר פרקנו מבקש מהקב"ה שיחונן אותו ואת עם ישראל. לשורש ח.נ.ן משמעויות רבות. בפרקנו ניתן להבין כי המשורר מבקש שה' ירחם עליו ועל ישראל עקב המועקה שהם שרויים בה. המועקה הזאת היא תוצאה של הלעג והבוז שהם סופגים מ"השאננים" (ד). ייתכן ששאננים אלו הם אויבי ישראל, וייתכן שהם דורשי רעתו של המשורר.

לשורש ח.נ.ן יש מובן נוסף, נשיאת חן. המשורר מבקש מה' שייתן את חינו בעיני המלעיגים לו, כדי שלעגם ייפסק והוא לא ימשיך לסבול מהם. כלומר הוא מבקש להיחלץ ממצב זה של השפלה ודקירות של בוז.

אם זו הכוונה של תחינה זו, לכאורה קיימת סתירה בינה לבין דברי המשורר שהוא ועם ישראל חשים כעבדים וכשפחות בבואם לבקש סיוע מה'. אם כך הם מרגישים, הרי הם מחזקים בכך את היחס של הסביבה אליהם. לא היה מעמד קשה יותר ובזוי יותר ממעמדם של העבד והשפחה בעולם העתיק. הם היו נתונים בכל עת לשרירות הלב והגחמות של אדוניהם. האימפריות של העולם העתיק, ובמיוחד זו של רומא, ביססו את עוצמותיהן הכלכליות על עבודתם של השפחות והעבדים. השימוש בעבדים ובשפחות היה שונה בכל מקום, אבל הקו השווה היה הנחיתות החברתית המוחלטת והניצול המחפיר שהיו מנת חלקם בכוונת מכוון. התוצאה הייתה כמובן בוז לעג והשפלה, לפעמים ללא נשוא, לעבדים ולשפחות כפי שמתאר המשורר של פרקנו. אם כן מדוע הוא מתאר את היחסים בין עם ישראל לבין הקב"ה כעבדים ושפחות הנושאים עיניהם לאדונם?

אלא שכאן טמון ההבדל. מעטים הם האישים בתנ"ך המכונים "עבד ה'". משה רבינו הוא אחד מהם. ידוע לנו היטב מה היו היחסים שבין ה' לבין משה. באחת ההזדמנויות אומר ה' למשה "מצאת חן בעיני" (שמות ל"ג, יז). משה רבינו היה בן בית נאמן אצל הקב"ה, "בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר י"ב, ז) אמר ה' על משה. בוודאי שזה אינו משקף את מה שצוין לעיל על מעמדו השפל של העבד.

מכאן שלהיות עבדו של ה', פירושו להיות קרוב אליו יותר מכל אדם אחר על פני האדמה. זה להתחייב לשמוע בקול ה' באופן מוחלט, מחד, ומאידך לזכות בכל הטוב שה' מעניק לאלו החוסים בצילו. זאת מערכת יחסים של הענקה וברכה. זו מערכת יחסים הנותנת לאדם יותר מכל דבר אחר בעולם, את חירותו, את היכולת שלו לעלות ולצמוח ולהביא לידי ביטוי ממשי את כל האוצרות הרוחניים הטמונים בו. "עֶבֶד ה' הוּא לְבַדּוֹ חָפְשִׁי" אומר המשורר ר' יהודה הלוי. ייתכן שאת הרעיון הזה שאב מפרקנו.

לכן מבקש המשורר שעם ישראל יזכה למעמד של עבדים ושפחות של ה'. מעמד זה יהיה התשובה לבוז ולהשפלה של שונאיהם. מעמדם כעבדי ה' יגרום לשונאיהם להכיר בגדולתם האמיתית, הבזיונות ייפסקו ועם ישראל יזכה, בע"ה, למעמדו האמיתי והראוי בין העמים, על כל המשתמע מכך.

באדיבות אתר 929