הפרקים שלפנינו מתארים את ההתלבטות של משה בדבר קבלת השליחות. מדוע נכתבו לבטים אלה בתורה? ללמדנו שאף למנהיג הגדול ביותר היו לבטים כשלנו, אך לבסוף היה עליו להתרומם מעל כל החששות, לקחת את האחריות, ולצאת לדרך בשליחותו של מקום.
בפרקים שלפנינו קוראים אנו על ההתגלות המופלאה של הקב"ה למשה: הסנה הבוער, דבר ה' אליו, משה רבינו החולץ נעליו בפקודה וכו'. יתכן שבימינו אין תמיהה מדוע בוחר הקב"ה להתגלות בדרמטיות כזו, שהרי מי שצפה במופעים של זמרים פופולריים (גם חסידיים) יודע, שלפני עלות הזמר ממלאים את הבמה צבעים, אש ועשן, ואז מתגלה הזמר הנודע לעיני הציבור. אך מה לקב"ה ולפעלולים כאלה, וכי לא היתה דרך מתאימה יותר לפנות למשה, אם בחלום, אם בחזיון פשוט?
דווקא הספורנו, הפשטן, עוטף את האירוע בדרוש נרחב, אך עיקר דברו הוא שדרגת הנבואה של משה היתה נמוכה, ועדין לא התרומם לדרגת אספקלריה המאירה, אשר אליה זכה רק אחר כך, במעמד הר סיני. לכן היתה ההתגלות דרך הסתר, בלבת האש של הסנה. על יסוד הדברים הללו, אם נמשיך את דרכו, נבין את פשר אריכות התורה בתיאור המעמד. עשרים ושנים פסוקים של פרק ג', ועוד שבעה עשר פסוקים מפרק ד' מקדישה התורה לפנייתו של הקב"ה למשה, וכל זאת כדי לקבל בסופו של דבר את סירובו של משה: "שלח נא ביד תשלח!" (יג) וההמשך, "ויחר אף ה' במשה" (יד).
אם נזכור שמשה רבינו הוא שכותב את הדברים ומוסרם לעם ישראל אחרי מעמד הר סיני, גדולה התמיהה שבעתיים: מה ראה הקב"ה לצוות את משה לכתוב "לשון הרע" על עצמו, שגם לאחר מסכת ארוכה ושלימה של תיאור מצב ישראל במצרים, בעבר ובהווה, מבקש הקב"ה בקשה כה פשוטה וברורה ממשה, להיות שליח נאמן להוציאם מתחת סבלות מצרים, ומשה מסרב. מה היתה חסרה התורה אילו לא היינו שומעים על "עיקשותו" של משה רבינו?
נראה שהדברים באים כדי ללמדנו עיקרון גדול. הקב"ה פותח בפנינו פתחים כדי שניכנס בהם באומץ ובגבורה. תפקידנו, להאזין לדבר ה', להחזיק באמונתו, ולצאת לדרך בשליחותו של מקום. גם כאשר התפקיד נושא בקרבו אחריות אדירה, אם נבחרנו לשליחות, נרים את הכפפה ונצא לדרך.
משה רבינו עומד בפני דילמה: לקבל על עצמו שליחות של הצלת כלל ישראל או לסגת. על פי מדרגתו של משה באותו מעמד, טרם עלה לדרגת נבואה גבוהה יותר, הוא מנסה להסיר אחריות מעצמו, אלא שכאן, הקב"ה אינו מאפשר לו, ולמעשה נוטל ממנו את הבחירה החופשית, ועושהו שליח להצלת העם. הכפיה האלוקית, באה כדי ללמדנו מה חובתנו בעולם. אם נפתח לפנינו פתח שריבונו של עולם פותח, ניכנס בו באמונה גדולה. משום כך נצטוה משה לספר את סיפור בקשתו של הקב"ה, את הסירוב שלו עצמו, ואת התוצאה הסופית של קבלת השליחות.
הדרכה זו נכונה הן לפרט והן לכלל. חלון הזדמנויות הנפתח לפני כל אחד מאיתנו צריך לדרבן אותנו להמשיך ולעלות.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אלון מורה