להתעורר לפני הסערה

יונה בורח מבשורה ומחפש נקודה בעולם נטולת א-לוהים:

״וירד יפו
וימצא אניה... וירד בה...
ויונה ירד אל ירכתי הספינה
וישכב וירדם״ (ג-ה).

*

מאז ומעולם ניסו בני אדם לשקוע בשינה נטולת א-לוהים, משוחררים מהקול המבקש להניע אותם אל תכלית קיומם בעולם. קולו של האל המצוה ״לך לך״ מחייב יציאה. הסרבנות של יונה אינה מטעמי נוחות, אלא מעקרון. אבל התרדמת שלתוכה נשאב, אינה יכולה להיות הפתרון.

אדם המבקש להסתלק משליחותו ולהישאב לתרדמת זקוק לרב חובל שינער אותו בקריאת ״קום קרא אל אלוהיך״ (ו).
זהו השַׁמָּשׁ שמצית את הזיק ומעורר את הנר להארה. 

אם זכה האדם - קריאת רב החובל תקיץ אותו ותניע אותו למסע חייו.
ואם עקשן הוא כמו יונה? רק סערה ומצולות ים יטלטלו אותו עד שיושלח בשנית אל היבשה.

ולוואי ונתעורר בטוב ובאור.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929