הגענו לפרק האחרון של יעקב בחרן קודם כניסתו לארץ ולא מצאנו הפסקה אחת קטנה בסיפור הארוך הזה הרווי צרות. מה סיבת הדבר? מה זה מלמדנו על חיינו? כיצד עלינו לנהוג כדי להגשים את יעודנו?

הגענו לפרק האחרון של יעקב בחרן לקראת חזרתו ארצה. דבר מעניין הוא, שבפרשת ויצא הארוכה כל כך, לא נמצא אף לא פעם אחת סימון של פרשה פתוחה או סתומה. עובדה זו מעוררת תהייה: האם אין זה מן הנכון להפסיק בין חלקי הסיפור השונים מדי פעם? מה מיוחד בפרשה זו, שבכוונת מכוון אין בה חלוקה כלשהי?
רבותינו אמרו כי מטרת ההפסקה בין הפרשות היא לאפשר לנו, הקוראים, להתבונן בין פרשה לפרשה. אנחנו היינו קוראים לזה "זמן עיכול", הנדרש לקורא כדי להבין היטב את מה שקרא זה עתה.
מסתבר שבאשר לפרשת ויצא רצה נותן התורה ללמדנו שלעתים אין צורך וגם אי־אפשר להבין את הסיפור באמצעו; חבל לבזבז זמן על הבנה חלקית, כיוון שממילא כל הסיפור יובן רק בסופו.
פרשת ויצא היא פרשת הגלות של העם היהודי. יעקב בורח מפני אחיו המבקש להרגו. גם שם, בגלות, לא מסתיימות צרותיו. לבן, שבתחילה החניף לו, מבקש לרמותו בכל דרך אפשרית, ואחר כך גם רוצה לנשלו מנכסיו ואף להילחם בו. מעשה אבות — סימן לבנים: פרשה זו מסמלת את כל הסבל היהודי לדורותיו. והנה, דווקא במקום הגלות הזה מצליח יעקב להקים משפחה מפוארת שאבותיו הגדולים בארץ לא זכו לשכמותה. האם אנו מבינים מדוע זכה ובמה זכה? לא. רבים ינסו להעניק לגורל היהודי לאורך שנות קיומו פשר ומשמעות; אך כל מה שנבאר בו יהיה ביאור חלקי.
את זה מלמדת אותנו הפרשה בכך שהיא צפופה ללא רווחים, כאומרת לנו: אל תתאמצו להבין לפני שנגיע לסוף. כדי להבין את סוד קיומנו כאומה נצטרך לפתוח את כל הספר מראשית עד אחרית, ורק אז נבין לְמה נועדנו ומה משמעותו של כל פרק בתולדותינו. כמאמר הפסוק "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ" (תהלים קכ"ו, ב): רק בעתיד נבין מה היה פשר הכאב שחווינו בשנות קיומנו. ההבטחה אתה יצא יעקב לדרך, הבטחת האלוקים כי ידאג להחזירו לארץ, מבקשת את מימושה, ועד אז אסור לעשות הפסקות.
דומה שאין צורך להכביר מילים כדי לתרגם את הדברים למציאות חיינו. הקשיים והסכנות שאנו נתונים בהם מביאים רבים מאתנו לשאול את עצמם "למה? עד מתי?" פרשת ויצא מבקשת ללמדנו שאל לנו לעצור, ואל לנו לבקש הפסקה בין פרשה לפרשה כדי לנוח.
ויהי רצון שתקוים בנו הבטחת האלוקים ליעקב: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת; כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (כ"ח, טו).

מעובד על ידי צוות אתר התנ"ך מתוך:
פרשה בקטנה
מאת הרב דוד סתיו
ספרי מגיד, 2014
לרכישה: http://www.korenpub.com/HE/categories/maggid