להקשיב לזעקת המיואשים

"ואתה ה' אדוני, עשה אתי למען שמך כי טוב, חסדך הצילני. כי עני ואביון אנוכי, ולבי חלל בקרבי, כצל כנטותו נהלכתי, ננערתי כארבה, ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן. ואני הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם. עזרני ה' אלוהי, הושיעני כחסדך וידעו כי ידך זאת, אתה ה' עשיתה" (כא-כז).

תהילים הוא שירת האדם, בפרקנו זה האדם המיואש זועק לעזרה ומתאר את סבלו והשפלתו.

על פני הדברים, הזעקה ובקשת העזרה מופנית ליושב במרומים, אך ברור לכל שהסבל והמצוקות נגרמו על ידי בני האדם ושביכולתם לסייע. ברוב כאב, הזועק מבקש גם תקומה וגם נקמה פורתא, שכל אשר הרעו עמו יראו בתשועתו משמים.

עצם הזעקה מלמדת שהסובל עדיין מצפה ומייחל לישועה, אך היה ויאבד כל תקוה, ובהיותו בשאול תחתיות ובשבר כללי ובלתי הפיך, הוא עלול בשברו כי רב, לבצע צעדי ייאוש, ובהם גם כאלה בלתי הפיכים.

המוסר וההיגיון מחייבים שכל השומע את זעקת המיואש, או המודע לה, יקדים רפואה למכה ויפעל מיידית וככל יכולתו להקל ולסייע, קל וחומר אם הוא נושא משרה רלבנטית.

מניסיון רב שנים בטיפול בדרי רחוב, שרובם שרויים במשבר אישי קשה ביותר, מנותקים ממשפחתם וחבריהם, וכולם שרויים במצוקה ובחוסר כל, נוכחתי שהצעד הראשון וההכרחי הוא להקשיב לזעקה בפתיחות אמיתית, ברגישות וללא התנשאות.

אט אט הזעקה תהא לשיח ולאחריו השלב לסיוע אמיתי, לא בהבטחות סרק אלא בפעולה אנושית ונכונה. לעיתים, ומאחר שעסקינן במצב חריג ומסוכן, ראוי גם לחרוג מהקריטריונים והנהלים. אין יכולת לדעת מה היה קורה אלמלא, אך תמיד ראוי לזכור ולהזכיר מראש "כל המציל נפש אחת וגו'".
_______

* עו"ד גיל-עד חריש הוא מייסד ויו"ר עמותת "לשובע"

באדיבות אתר 929