להפסיק את הניצול

מה קרה ל"כל שדה שאול" (ז), עד שדוד צריך להשיבו למפיבושת? הדעה הרווחת במפרשים היא שנכסים אלו הגיעו לידי דוד. אולם, לא מצינו במקרא שום רמז שדוד ירש את נכסי שאול, ולאור יחסו החיובי של דוד לבית שאול, קשה להניח שהיה נוקט בצעד שכזה. משום כך יש מקום לומר שדוד אינו מתכוון להשבת הנכסים מידיו שלו, אלא מיד אדם אחר שהשתלט עליהם. מיהו?
בתחילת הפרק, ניכר שציבא הוא הדמות המוכרת בבית שאול, והוא הכתובת הראשונה שדוד פונה אליה. בהמשך הפרק מתברר שלאחר מות שאול ובניו, השתלט ציבא על נכסי בית שאול ודחק בשיטתיות את רגלי מפיבושת הפיסח. וכשדוד מבקש לעשות חסד עם בית שאול ציבא אפילו אינו מזכיר את שמו של הבן, ורק מציין בביטול שהוא "נכה רגלים" (ג), כאילו אמר: אין טעם 'להשקיע' בו. דוד אינו נרתע ומוסיף לשאול "אֵיפֹה הוּא". ושוב מסתפק ציבא בתשובה קצרה ואינו ממהר לעשות דבר, ודוד נאלץ לפעול בעצמו בעניין.
תשובתו של ציבא, שמפיבושת נמצא בבית מכיר בן עמיאל בלוֹ דְבָר, מלמדת אף היא שהוא השתלט על בית שאול. ציבא, העבד, יושב בנחלת בית שאול בבנימין במעמד כלכלי איתן, ואילו מפיבושת חי כפליט האוכל לחם חסד על שולחנו של איש עשיר בעבר הירדן.
נראה אפוא שבתחילת הפרשה לא ידע דוד עצמו מה החסד שיש לגמול עם מפיבושת, והוא ביקש, כנראה, לשאול את מפיבושת עצמו למה הוא זקוק. אלא שמתוך השתלשלות האירועים למד דוד על ההשתלטות של ציבא, והציע להשיב למפיבושת את השליטה בנכסי בית שאול, ולהאכילו לחם על שולחן המלך המכובד.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון