להלל את החכם?

כחלק מהאמירות של פרקנו אנחנו יכולים למצוא את האמירה: "לְפִי שִׂכְלוֹ יְהֻלַּל אִישׁ וְנַעֲוֵה לֵב יִהְיֶה לָבוּז" (ח) כלומר האדם יהולל על ידי אנשים אחרים בגלל חוכמתו ולא בגלל דברים אחרים. אפשרות אחרת היא להסביר שהאדם יהולל לפי רמת החכמה שלו, אם מעט אם רב.

בכל מקרה אפשר לעמת פסוק זה עם אמירה אחרת מספר ירמיהו: "כֹּה אָמַר ה' אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ" (ירמיהו ט', כב). הנביא יוצא נגד אלו שמתהללים בגבורתם, בעושרם וגם – בחכמתם! לכאורה הפסוקים סותרים זה את זה: "לפי שכלו יהולל איש" מול "אל יתהלל חכם בחכמתו"!

אך גם אם נראה ששני הפסוקים מכוונים להיפך הגמור, שניהם למעשה מכוונים לאותה המטרה בדיוק. הנביא חותם את דבריו כך: "כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'" (שם, כג). הנביא מודיע שמה שחשוב הוא לדעת את ה' ולעשות משפט וצדקה. למעשה זהו המסר שגם ספר משלי מכוון אליו: "בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת" (כח) – דרך הצדקה סוללת את החיים ומרחיקה מהמוות.

אך כמובן שההבדל העקרוני בין דברי הנביא לבין העצה שבפרקנו נעוץ בשאלה מי המהלל: הנביא מדבר על אדם שמתרברב בחכמתו ומרוב התרברבות הוא שוכח את ה'. בפרקנו המצב הוא בדיוק הפוך. החכם לא מהלל את עצמו אלא מהולל בידי אחרים. והוא עצמו מבין שמקור החכמה היא מאת ה', כפי שראינו בפרקים הקודמים.