בפרק ב' משה נולד פעמיים: בפעם הראשונה - לאמו ואביו העבריים, ובפעם השניה, הוא נולד מחדש עם יציאתו מן התיבה וגידולו אצל בת פרעה. מה משמעות הלידה מחדש? 

 

מדוע היה משה צריך 'להיוולד מחדש' מתוך תיבה שהייתה שטה על פני המים? מדוע היה עליו לעבור מאמו הביולוגית הישראלית - בת לוי - אל אם מאמצת מצרית שתגדל אותו משחר ילדותו - מאחר שנגמל - ועד לבגרותו? ומדוע האם המאמצת הזאת הייתה צריכה להיות דווקא בת פרעה?

בראש עם ישראל בדור זה, שבו יחל המאבק על היציאה לחרות, צריך לעמוד מנהיג שהוא עצמו בן חורין. אולם מנהיג כזה אינו יכול לצמוח מתוך המון עבדים נדכה ומושפל. כדי להצמיח מנהיג בן חורין שנפשו לא נתעוותה, יש צורך בניתוקו הגמור מחברת בני עמו כבר בילדותו הרכה. עליו לגדול בסביבה חברתית של בני חורין, ומוטב - בבית מלכות. דבר זה יהפוך את משה לבעל תודעה עצמית של נסיך, ויאפשר לו מאוחר יותר לעמוד לפני פרעה בלא יראה, ולנהל עמו משא ומתן בדרכים המקובלות ובגינונים שאותם למד עוד בנערותו בחצר פרעה עצמו.

אלא, שגדילתו של משה בבית המלוכה המצרי צופנת בחובה סכנה מכיוון הפוך: סכנת ההזדהות עם המשעבד ועם סדרי החברה הקיימים במצרים. אולם, נראה מן הסיפור שבת פרעה לא ניסתה לטשטש את מוצאו של משה, שהוא "מילדי העברים" (ו), ועל כן הסכימה לתת אותו ל"מינקת מן העבריֹות" (ז). ויותר מכך, בת פרעה הכריעה ופעלה כנגד גזרת אביה, וחמלה על תינוק 'מילדי העברים', שעל פי גזרת אביה היה אמור להיות מושלך אל תוך היאור. בהצילה את חיי התינוק העברי בנסיבות אלו, ובאמצה אותו לבן, מצהירה בת פרעה בלא אומר ודברים על התנגדותה הנחרצת למדיניות הגזרות והשעבוד של אביה כלפי בני ישראל.

משה גדל אמנם בבית פרעה, אך שמו ונסיבות חייו שהביאוהו לגדול בבית זה, שלא הוסתרו ממנו מעולם על ידי אמו המאמצת, הזכירו לו ללא הרף את מוצאו, ובכך נתחדד אצלו השוני המהותי בינו - פליט אסופי מילדיו של עם נרדף - לבין סביבתו האצילית המצרית.

כך, באופן פרדוכסלי, דווקא גדילתו של משה במוקד הרשע - בבית פרעה, תביאנו ליכולת לשלול את השעבוד של עמו מיסודו, ולראות בו עוול המצריך תיקון.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון