להזדכך ולהתקדש

"בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר" (קהלת ט', ח)

"בכל עת יהיו בגדיך לבנים" - זה מצות ציצית, שרצה לומר שהאדם יהיה מזכך גופו כמו שהוא הלובן שהוא זך.

ואמר "ושמן על ראשך אל יחסר" - זהו מצות תפילין שהוא על הראש, ולכך אמר זהו מצות תפילין כי השמן הוא קודש וכל קודש מושחין אותו בשמן... ודבר זה מורה שיקדש האדם עצמו בקדושה.

ואלו שניהם רמז הכתוב במה שאמר "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר" שהם שני דברים מחולקים -

האחד לגוף הם הציצית

והתפילין שעל הראש, הוא אל כח השכלי שיש לו דביקות בקדושה אלקית,

והתפילין שעל היד שהם כנגד הלב ששם הנפש שיש אל הנפש דביקות בקדושה גם כן.

הרי לך כי אלו שלש מצות הם אל הגוף ואל הנפש ואל השכל, שיהיה מזכך החומר ומקדש את נפשו וכח שכלו עד שיהיה הכל בשלימות.

מהר"ל - רבי יהודה ליווא (=ליב) בן ר' בצלאל נולד כנראה בפוזנא שבפולין סביב שנת ר"פ (1520). למד תורה מפי אביו ובישיבות שונות. כיהן כרב בפוזנא וכן בעיר פראג שם נחשב לגדול הרבנים ולמנהיג יהודי העיר. ספריו המשלבים בין חז"ל ומקורות מהקבלה והפילוסופיה הפכו לספרי יסוד מחשבתיים.