לעומת קורבנות הנשיאים שמוגבלים בזמן ובמקום, הדלקת המנורה של אהרן תמשיך בכל עם ישראל, ולדורותיו. איש איש, בביתו, ידליק מנורה המאירה את ביתו באור של קדושה והופכת אותו ל'מקדש מעט'. וזוהי נחמתו של אהרון שעליה נאמר "שלך גדולה משלהם".
רש"י בפירושו לתחילת פרק ח' אומר שהדלקת המנורה היא נחמה לאהרון על כך שלא השתתף בקרבנות הנשיאים.
רמב"ן (ב) מסביר את הנחמה של אהרון בצורה שונה מרש"י: "ובלשון הזה מצאתיה במגילת סתרים... אמר לו הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו, יש חנכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל, על ידי בניך, נסים ותשועה, וחנכה שקרויה על שמם והיא חנכת בני חשמונאי... הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו".
נראה, שהרמב"ן בא ללמדנו את היסוד הבא:
מי לנו ככהנים, שכל מהותם היא קדושה, "קדושים יהיו לאלקיהם" (ויקרא כ"א, ו); ומי לנו כאהרן הכהן, שכל מהותו היא קדושה, "קדוש הוא לאלקיו" (שם, ז). הכהנים הם עם קדוש. ובכל זאת, כל קדושתם מתבטאת סביב ציר מסוים, מקום מסוים: המקדש.
תפקיד המנורה הוא להאיר, אך לא בתוך המקדש, אלא מחוצה לו: "וכי לאורה הוא צריך? ...אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל" (שבת כב, ע"ב).
העובדה שכיום כל אדם מדליק מנורה בביתו, בחג החנוכה, שהיא זכר לניסים ולתשועה שעשה הקב"ה לבני אהרן החשמונאים, הופכת את בתי ישראל למקדשי מעט. זהו היסוד שבו "שלך גדול משלהם" (רש"י, ב). קרבנות הנשיאים הוגבלו בזמן ומקום: במשכן, בשעת חנוכתו; ואילו הדלקת המנורה של אהרן תמשיך בכל עם ישראל, ולדורותיו. איש איש, בביתו, ידליק מנורה המאירה את ביתו באור של קדושה. "עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל".
כל אחד ואחד מאיתנו שואף להאיר את חייו באור של קדושה, וליצור חיים שבהם גם המעשים הפשוטים והטריוויאליים יהיו מוארים באור של קדושה. דבר זה מחייב לא מעט מחשבה והשתדלות. כולנו תקווה שנזכה ונהיה ראויים לקיום היסוד של "שלך גדול משלהם".
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון