בסיפור המלחמה עם בנימין, לא ברור למי נתונה התמיכה האלוקית: אם לעם ישראל - מדוע העם מובס פעמיים; ואם לבנימין, מדוע, לבסוף, מושמד רוב השבט?
המפרשים מעירים את תשומת לבנו לכך שעם ישראל, הבטוח בצדקת דרכו, אינו שואל את הקב"ה האם להילחם בבנימין אלא "מי יעלה לנו בתחילה למלחמה עם בני בנימין". משמעות הדבר היא, שעם ישראל ראה את המלחמה בבנימין כברורה מאליה. בפעם השנייה שואל העם את הקב"ה: "האוסיף לגשת למלחמה עם בני בנימין", ועל כך אומר המלבי"ם (פס' כג): "כי כבר יצאו והיו לפני גבעה ולא היה חסר רק לגשת ולהתקרב אל העיר". כלומר, שוב ראה העם את המלחמה בבנימין כנדרשת, אך כבר בהיסוס מסוים.
רק בפעם השלישית שבה העם מעלה בפירוש את האפשרות להפסיק להילחם בבנימין (פס' כח) עונה הקב"ה באופן ברור: "עלו כי מחר אתננו בידך". רק לאחר שהעם מבין שאין לראות השמדת שבט בישראל כמובנת מאליה, נותן הקב"ה את הסכמתו ורשותו להעניש את בנימין ואת הבטחתו כי המלחמה בבנימין תצלח, בעוד שבפעמיים הראשונות לא ניתנה כל הבטחה מעין זו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת "מגדים" בהוצאת תבונות