לדעת להתפלל

לדעת להתפלל. "להתפלל" זה להפוך את עצמך למפלל. למקַווה. והמילה "תקווה" הלוא נגזרת מן המילה "קו": אותו קו אינסופי שהתפילה מסמנת, במילים ובעבודת הלב, בין האדם ובין מה שמעבר לנקודה המסוימת שבה הוא שרוי. לדעת להתפלל. להפיח חיים אישיים, עכשוויים, במילים עתיקות ושגורות. ולחוש כי כוחן בעצם היותן עתיקות ושגורות, ובַחידוש שמחולל בהן כל מתפלל בכל זמן.

בעקבות תפילתו של שמואל, בפרק שלנו, נאמר עליו בתהלים (צט, ו): "משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו, קוראים אל ה' והוא יענם". ובתפילת ליל יום הכיפורים: "מי שענה לשמואל במצפה - הוא יעננו". תפילת שמואל במצפה נענית באופן מידי, כשבעוד הוא זועק אל ה' ומעלה את קרבנו, כבר מהמם ה' את פלשתים והם ניגפים לפני ישראל.

תפילה איננה, בדרך כלל, בבחינת לחיצה על כפתור שכביכול מפעיל את ה' באופן אוטומטי. ו"שומע תפילה" לא תמיד עונה לאדם באופן גלוי, ולא תמיד עונה בחיוב. אבל להתפלל זה תמיד לחבר את נקודת עצמך אל הקו הכלל-ישראלי, הקוסמי, האינסופי. והמענה המהיר והגלוי של ה' לשמואל, בפרק שלנו, מוכיח כי מעבר לקו אכן יש שומע.

לדעת להתפלל. ולהבין שמי שזקוק לתפילתך אינו הא-ל, אלא אתה. הא-ל חי וקיים גם ללא התפילה שלך. אבל אתה, בלי הקו הזה, מה אתה.

באדיבות אתר 929