חזʺל לומדים דווקא מחנה חלק גדול מהלכות תפילה. מה המיוחד בתפילתה של חנה שדווקא ממנה למדו זאת? מה אנו יכולים עוד ללמוד מתפילתה של חנה מעבר לצד המעשי-הלכתי?

 

חנה הינה אשתו של אלקנה, איש אפרים. זה זמן רב שאין לה ילדים ומשום כך נושא אלקנה אשה נוספת בשם פנינה אשר מולידה ילדים. עם הזמן נוצרים מתחים בין שתי הנשים במיוחד בעת עלייתם לרגל ששם פנינה עטופה בילדיה בעוד חנה נותרת לבדה ללא ילד.

חנה אינה יכולה לסבול את המצב ועומדת בתפילה לפני ה'. הנביא מתאר שהיא מתפללת מתוך מרירות נפש ובוכה לפני ה'. היא אף נודרת נדר לה' שאם תפילתה תתקבל והיא תיפקד בבן זכר היא תקדיש אותו לה' והוא יהיה מעין נזיר. הנביא אף מוסיף כי היא הרבתה להתפלל אולם רק על ידי נענוע השפתיים ללא קול ודברים.

עלי המתבונן בה מפרש התנהגות זאת כשיכרות שהרי נאמר שהיא התנהגה כך לאחר שאכלה ושתתה. אולם היא סותרת את דבריו ומסבירה שזוהי תפילה שנאמרה מעומק הלב ועל כן היא באה לידי ביטוי כלפי חוץ בצורה שכזאת.

חז"ל במסכת ברכות דף ל"א למדו מתפילתה של חנה כמה מהלכות תפילה. מה המיוחד בתפילתה של חנה שלמדו זאת ממנה ולא מאחת האמהות?

דומה ששני מרכיבים עיקריים נמצאים בתפילתה שניתן לקחת אותם גם לתפילתנו:

האחד, זוהי תפילה מתוך עוצמה. היא נאמרת מתוך ביטחון מלא בקב"ה שיש בכוחו לסייע לה ולכן היא לא מתביישת לדרוש זאת ממנו בתביעה חזקה. דווקא תפילה שיש בה תביעה מעידה על רצון ואמונה אמיתיים.

השני, היא מבקשת בן אך לא למען האינטרסים האישיים שלה אלא בן שיושיע את ישראל ויקדש שם שמים. זוהי תפילה למען שמו יתברך ולכן יש לה כח הרבה יותר חזק מתפילת יחיד עבור עצמו. גם בשירת ההודיה שלה מזכירה חנה "כי שמחתי בישועתך" (ב', א).

עוד על חשיבות תפילתה של חנה ניתן לשמוע בשיעורו של הרב אליעזר קשתיאל