"גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי" (יז) - פשט הפסוק הוא שמי שעושה חסד עם אחרים עושה טובה לנפשו, ולעומת זאת האכזרי עוכר את עצמו, הורס את מידותיו ואת נפשו. מה ניתן ללמוד מפסוק זה על תהליך נכון של גמילה? ומה למדו ממנו חז"ל על הכבוד שצריך לחלוק לגוף שלנו?
באדיבות אתר 929