לבקש התגלות כמו משה

המלבי"ם היה כנראה הראשון שרמז על פרשת ההתגלות למשה כרקע לחיבור מזמורנו (ראה פירוש המלבי"ם לתהילים כ"ז, יב). שלוש פעמים שהה משה בהר ארבעים יום, ארבעים ראשונים ממתן תורה, בי"ז בתמוז ירד ושבר את הלוחות, לאחר המלחמה ושריפת העגל עלה שנית להתפלל, ואז פרש מן העם, ובראש חודש אלול עלה בשלישית ברצון לקבלת לוחות שניים, וירד ביום הכיפורים.

פרשה זו (שמות ל"ג, יג-כג) היא מן הסתומות שבתורה, בקשת משה "הודיעני נא את דרכך" (שם, יג), ותשובת ה': "פני ילכו והניחותי לך" (שם, יד), "לא תוכל לראות את פני" (שם, כ) – כל אותו דו-שיח נעלם יש לו מעמד מיוחד בתולדות התגלות הבורא לבני אדם. לנגד עיני רוחו של דוד בפרק כ"ז עמד אותו מחזה עילאי בנקרת הצור והוא חזר אליו וחרז מסביבו את הגיגיו ותפילתו.

הנחה זו מתאמתת הן במטבעות לשון משותפות לשתי הפרשיות והן בצדדים עיוניים משותפים. המחנה, המלחמה והתרועה נזכרים בשני המקומות.

הצור, נקרת הצור – מסודות ההתגלות למשה, ובפרקנו – "בצור ירוממני" (ה),

החזון והחזיון – מעיקרי בקשת אדון הנביאים: "הראני נא את כבודך" (שמות ל"ג, יח), ודוד מבקש: "לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" (ד).

ראיית ה"פנים" היא תמצית בקשתו של משה, ובתפילת משוררנו ראייה זו היא תמצית משאלתו: "לך אמר לבי בקשו פני, את פניך ה' אבקש, אל תסתר פניך ממני" (ז-ח).

קשר פנימי זה, בין פרק כ"ז בתהילים לבין פרשת חידוש הברית למשה, הוא המקנה לפרקנו רקע היסטורי של תופעת התגלות, שאכן אירעה בזמן ובמקום לאחר מעשה העגל, בנקרת-הצור, אולם חורגת ממסגרת מצומצמת של נסיבות היסטוריות והופכת להיות מקור ערגה וכיסופים לאדם המאמין, המשוחרר מכבלי הזמן והמקום בשאיפתו אל המוחלט.

דוד בתהילים כ"ז הוא בין המבקשים האלה ובתפילת עריגתו לה' באים לידי ביטוי הכיסופים האלה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל