לבחור בין שתי הדרכים

הימים שקדמו לחורבן בית המקדש היו ימים של מתח ומאמץ בלתי פוסק לנביא ירמיהו. את כל מאודו הוא מכוון למטרה אחת: לפקוח את עיני העם ושליטיו כדי שיבינו שעומד להתרחש אסון של ממש על העם היושב ביהודה, על העיר וסביבותיה ועל בית המקדש. כלה ונחרצה היא מאת ה' להעניש את היושבים בציון ובעריה על חטאותיהם החקוקות בעט ברזל ובציפורן שמיר, אם לא ישנו את דרכם.

ירמיהו, שהעם מתעלם מתוכחותיו, מנסה דרך אחרת, שבאמצעותה אולי יוכל לשנות את גישתו של עם יהודה אל דברי הנביא ולתוכחותיו. ירמיהו מלמד את העם כי עליו לבטוח בה' בלב שלם. באמצעות מידת הביטחון בה' הם יעלו על הדרך הנכונה להתקרב אל הקב"ה ולפעול לפי רצונו, הן בקיום התורה ומצוותיה, כגון מצוות יום השבת הנזכרת בסוף פרקנו, והן בהתנהלותם היום יומית אל מול האירועים המדיניים הרי הגורל המתרחשים אל מול עיניהם. הבוטח בה' יזכה לגמול מיידי. בכל אורחות חייו ובמעשיו תחול הברכה וההצלחה, כפי שקורה לעץ השתול על מים. המים המפכים באופן קבוע בתוך סביבת גידולו של העץ, נותנים תעצומות חיים כאלו שגם בשנת בצורת לא ידאג העץ ולא יפסיק לתת את פרותיו. 

הביטחון בה' יגרום לכך שתושבי יהודה וירושלים יזכו להתקרב אל ה', קרבה שתחיה אותם ותפעל להגן עליהם ולהמשיך את חייהם בירושלים ובצילו של בית המקדש שכל כך חשוב להם. הביטחון בה' יהיה ההתחלה לדרך חדשה. מידה זו תשנה את כל מושגי החיים שלהם וסוף סוף ילכו בדרך שה' רוצה לראות אותם. השינוי המקווה יגרום לכך שהעם ושליטיו יוכלו באמת לעמוד מול אויביהם מפני שיזכו לעזרתו של הקב"ה, שאת רצונו הם עושים. לכן כל מי שאינו פועל כך, אלא בוטח באדם, כלומר מקשיב לכל אלו המרחיקים את לבם של ישראל מלשוב אל ה', ובוטח בדברי השווא של גורמים שונים בתוך ממלכת יהודה, האומרים להם כי דבריו של הנביא אין בהם ממש וישנן דרכים חלופיות להבטחת עתידם של תושבי יהודה וירושלים, הוא ארור.

ניתן להבין את דבריו של הנביא כקללה. אולם, לדעתי אין ירמיהו מקלל אותם. דבריו הם תיאור התוצאה של ההתנגדות לדברי הנביא, של הבוטחים על כוחם ויכולתם. רודפי הנביא הללו שאינם רוצים לבטוח בה', יגרמו לכך שהקב"ה יביא לחורבנם של ירושלים והמקדש. המלה "ארור" (ה) מציינת את המצב הנואש והקשה אליו מדרדרים אנשים אלו את כל העם בירושלים. ברכה לא תצמח מהדרך הזו. רק אסון ייגרם לעיר וליושביה. חורבן ושממה תביא הגישה הזאת. הם יגרמו לכך שכל אחד יקלל את המצב אליו הם ייקלעו בעקבות החורבן העתיד לבוא ואת אלה שהביאו לכך.

שתי דרכים, אם כך, עומדות בפני אנשי ירושלים, בדור שלפני החורבן. ירמיהו מנסה כמובן להטות את לבם ומעשיהם של העם השוכן, עדיין, בציון אל הביטחון בה'. אבל ברור לנביא שנטיית הלב של עם ישראל היא שתכריע את עתידו. על זאת נאנח ירמיהו, הלב עקוב הוא, פתלתל ולא ישר. מי יכול לשלוט בלבו של האדם? מי יכול לכוון אותו? מי יכול לבדוק האם האיש והאישה אכן מקבלים את דברי הנביא או לא? האם הם באמת מבינים את המתרחש בתוך לבם שלהם? האדם מושפע מהרבה גורמים ואין איש יודע, כולל האדם עצמו, מה יחליט האדם לעשות בסופו של דבר. גם אם ההחלטה תהיה רעה, האדם יודע להצדיק כל צעד שלו, כדי לא לקחת אחריות על מעשיו. רק אחד יודע באמת מה מחשבותיו האמיתיות של האדם, הבורא את האדם. לכן, אם העם ישמע בקולו ויעשה כדברי הנביא אז יהיה ה' מושיעו בעת צרה.      

באדיבות אתר 929