בעוד שבחטא העגל נזכרות כל י"ג מידות הרחמים של הקב"ה הרי שבפרקנו ביחס לחטא המרגלים נזכרות רק כמחצית. מדוע לא הזכיר משה את כל מידות הרחמים? אילו מידות בחר להשמיט?
שני חטאים גדולים נעשו על ידי דור המדבר: חטא העגל וחטא המרגלים. בשני המקרים עמד ה' לכלות את ישראל ובזכות תפילתו ובקשתו של משה החליט ה' לסלוח ולא לכלות את כולם אלא רק לנגוף את חלקם.
חז"ל דורשים (ראש השנה יז ע"ב) כי ה' בעצמו לימד את משה מה עליו להתפלל בעת חרון אף בישראל ונתן לו את י"ג מידות הרחמים שכשהן נקראות הרי שזה משפיע שפע של רחמים, חן וסליחה בעולם ובין השאר גם על החוטאים.
גם בפרקנו נוקט משה ב'תכסיס' זה כדי להציל את ישראל אולם הוא לא משתמש בכל י"ג מידות הרחמים אלא רק בחלקן (פס' יח). מדוע בחר משה להשמיט את חלקן?
דומה שמשה בחר דווקא את המידות הרלוונטיות למקרה זה מתוך התבוננות בטיב הקשר הקיים באותה העת בין הקב"ה לעם ישראל.
תחילה משמיט משה את שם הויה הראשון. חז"ל דורשים (ראש השנה יז ע"ב) כי שני שמות אלו מבטאים את הקשר של הקב"ה עם האדם קודם החטא ואחריו. כיון שכאן מדובר לאחר שכבר חטאו לא יכול משה להזכיר את השם הראשון.
את המידות 'א-ל רחום וחנון' לא הזכיר כיון שהם מבטאות בקשה למתנת חינם וכאן לא ביקש מתנה אלא רק שיסלח על מה שכבר ארע.
את המידה 'אמת' אין הוא מזכיר כי היא עלולה למתוח עליהם את הדין שכן כאן ניסו את ה' לאחר כל הניסים שכבר ראו וכן הוא לא מזכיר גם את המידה 'חטאה' שכן חטאו במזיד ולא בשוגג או בחוסר ידיעה שהרי התרו בהם.
משה מלמדנו כי בכל פניה לה' יש להיות קשובים למה שאנו אומרים ומבקשים ולא לעשות זאת דרך קבע.