פרקנו חוזר ומונה את שלוש משפחות הלויים לפי הסדר הבא: קהת, גרשון ומררי. מדוע סודרו לפי סדר זה והלוא גרשון הוא הבכור ולא קהת? דומה שחשיבות נשיאת הכלים גברה על הייחוס.
שלוש פתיחות דומות, אבל לא לגמרי, נכתבו בפרקנו ביחס למניין משפחות בני לוי:
הראשונה ביחס לבני קהת: "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" (ב).
לאחריה, ביחס לבני גרשון: "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם" (כב).
האחרונה, ביחס לבני מררי: "בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם" (כט).
ההבדל המרכזי הבולט בינהן הוא בביטוי 'נשיאת ראש'. ביטוי זה קיים רק ביחס לבני קהת ולבני גרשון ולא מופיע ביחס לבני מררי, מדוע?
הסיבה לכך נראית ברורה. בשתי משפחות אלו ישנו יתרון שאינו קיים בבני מררי.
בני קהת מתייחדים בשל תפקידם המרומם. הם נבחרו מתוך בני לוי לשאת את כלי הקודש של המשכן ובכך ניכרת חשיבותם. בני גרשון הינם בעלי יחוס שכן גרשון הוא הבכור של המשפחה. הפסוק אף מדגיש זאת בהקדימו את 'בית אבותם' ל'משפחותם' להורות על היחוס לאבא שאינו קיים בבני קהת. בני מררי אין בהם לא יחוס ולא תפקיד בעל מעלה ולכן נדחו לבסוף ואף לא זכו לנשיאת ראש.
בכל אופן, ניתן ללמוד מהסדר שבחרה התורה להציג את המשפחות כי היא רואה ערך חשוב ומשמעותי יותר בתפקיד וביעוד של האדם יותר מאשר ביחוס שלו.