לא עליך המלאכה לגמור

כיבוש הארץ אינה מלאכה של יום אחד, ואפילו לא של שנה - הפסוק מספר כי 'יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה' (י"א, יח), ועדיין בסוף התקופה הזו 'הָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה-מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ' (י"ג, א). עם זאת, ה' לא מצפה מיהושע לסיים את המלאכה. הוא מבקש ממנו להעביר את האחריות הלאה - לשבטים. הארץ כולה תחולק לנחלות, וכל שבט יהיה אחראי להשלים את הכיבוש בשטחו.

האם יש כאן סימן לאכזבה? האם העובדה שיהושע לא מסוגל לסיים את העבודה בעצמו היא כשלון הנהגתי?

לא כך הדבר מוצג על ידי ה'. כבר בתורה הוא הכין את העם לכך שהארץ לא תכבש באחת, אלא מעט מעט: "לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ." (שמות כ"ג, כט-ל) נראה שיהושע צריך להתמודד עם העובדה שלמרות מאמציו, המלאכה לא תוכל להיות מושלמת על ידו והוא צריך להעביר את הלפיד לדור הבא.

העברת הלפיד לא החלה כאן. גם משה הספיק עוד בחייו לכבוש את עברו המזרחי של הירדן ולהורישו לראובן, גד וחצי המנשה. משה, שהוציא את העם ממצרים לתת להם את הארץ, זכה רק לפתוח את תהליך ההתנחלות אך לא זכה לסיימו והעביר את המשימה הלאה ליהושע תלמידו. כעת, גם יהושע נדרש להעביר את השלמת המשימה לבאים אחריו.

שבט יהודה, בהנהגתו של כלב, הוא הראשון לקחת את הלפיד ולרוץ אתו קדימה. הוא כובש את חברון ומגרש משם את הענקים, ואז שוב, מעביר את המשימה הלאה לעתניאל בן קנז שכובש גם את קרית ספר.

לעומת שבט יהודה, שממשיך את שרשרת המעשה ומתקדם צעד צעד אל הכיבוש המלא, עוד נראה שהשבטים האחרים מתקשים בכך. יתכן כי המחשבה על מלאכה שאינה מושלמת, שמראש נידונה להתקדמות חלקית בלבד, מוציאה להם את החשק מלעבוד קשה. 

כנגד התחושה האנושית הטבעית הזו, אמרו חז"ל: 'לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה.' (אבות ב, טז)

חשבו על משימות המעסיקות אתכם בתקופה זו. האם הן תלויות רק בכם? מה גורמת לכם המחשבה על התהליך הארוך שעוד נדרש על מנת להשיג את המטרה? נסו לפרק את היעדים שלכם לפרטים, ולחשוב - כיצד מתקדמים בצעדים קטנים לקראת הגשמת המטרה?