על אף הכל, על אף כל גלי הצרות שעברו עלינו במהלך הדורות, לא נפלנו בפח היוקשים, לא אבדה אמונתנו.
"הפח נשבר ואנחנו נמלטנו" (ז) – מותר אולי להסביר: "הפח נשבר", "מפח יוקשים" – שהפח הוא אמנם רשת ומלכודת, אבל לא רק מבחינה פיסית!
המזמור הקצר שלפנינו דימה את האויבים באכזריותם לנחל שוטף, למים זידונים, לחיות טרף ושיניהן. אך פח היוקשים הינו רשת ומלכודת רוחניות, ומבחינה אמונית! שהרי כאשר גל הצרות והרעות הולך וגובר, ועמנו נשטף במים הזידונים – עלולה להתערער האמונה. עלול להתגנב בלבו של בן ישראל ובת ישראל הרהור והתרסה חס וחלילה. עלולים אנו ליפול בפח שטומנת לנו המציאות וההיסטוריה, ונחשוב: "אז חלף רוח ויעבר ואשם – זו כוחו לאלהו" (חבקוק א', יא). בראותנו את הצלחת הרשע, העוול והחמס, חולפת בנו רוח המעבירה אותנו על דעתנו, ומייחסים אנו לכוח הברוטאלי, לאלימות – עליונות ואלוהות. עלולים אנו ליפול בפח זה, וברשת המלכודת הזאת, של התפרקות מאמונתנו ואובדן ביטחוננו בצדקת דרכנו.
ועל כן מכריז בעל המזמור: "הפח נשבר – ואנחנו נמלטנו". נשברה המלכודת הזאת, התגברנו עליה! על אף הכל, על אף כל מה שקורה וקרה לנו – לא אבדה אמונתנו: "עינינו אל ה' אלוקינו" (קכ"ג, ב) – "עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ" (ח).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך 'פרקי היום בתהלים' בהוצאת שילה ברכץ