הפרק מתאר את מלכות יוון על ישראל, אך מתעלם כמעט לגמרי מהחשמונאים וממלחמותיהם. ניתן להסביר התעלמות זו משני כיווני המבט של ספר דניאל.
פרק י"א בדניאל מוקדש, לפי פשוטו, לתיאור כל התהפוכות שעברו על עם ישראל בעת מלחמות היוונים זה בזה. דניאל צופה את האירועים המרכזיים של הבית השני, והפסוקים נוגעים לאנטיוכוס ולתקופת החשמונאים.
אנטיוכוס הביא על ישראל סבל קשה ופגע בישראל לא רק פגיעה פיזית של ייסורים גופניים קשים, אלא אף התנכל להם באופן רוחני, ופגע בקדושת ישראל. סבל החסידים בשעת השמד, שבמסירות נפשם התחזקו וקיימו מצוות בסתר, מתואר פה היטב. לעומתו, המרד החשמונאי והישועה שהביא, אינם מוזכרים בפירוש אלא מרומזים בלבד במילים "וּבְהִכָּשְׁלָם יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט" (לד) בתיאור מצומצם שאין בו הערכה רבה למדינה החשמונאית.
הערכה חלקית ומגמתית זו אפשר להסביר משני כיווני המבט של ספר דניאל - הייאוש של עומק הגלות והשאיפה לגאולה השלמה:
א. ספר דניאל הוא ספר הגלות, הוא מבטא את הקיום היהודי בתנאים בלתי אפשריים מבחינה לאומית. דניאל, הגולה הראשון, מגדיר את הגלות באמצעות הידיעה הברורה שנבצר מהעם לעצב את המציאות ולהשפיע על ההיסטוריה במצבו זה. לעומתו, החשמונאים מרדו בגלות וביקשו להחזיר את העם אל המציאות ואל ההיסטוריה כעם היושב בארצו, ובית מקדשו עומד על מכונו. מציאות זו חורגת מתחום חזונו של דניאל, והיא היפוכו המוחלט, לכן לא הזכיר אותה.
ב. דניאל ביקש את השלמות. הוא עוסק בסיכום ההיסטוריה האנושית, ולכן אסור לו להתפשר על פחות מאשר מלכות משיחית שתביא להופעת מלכות שמים. החשמונאים אינם יכולים להיכנס למשבצת האוטופית הזאת, הם אינם אלא "עֵזֶר מְעָט" (לד) בלבד. בעיני דניאל הצופה אל הגאולה השלמה, מתגמדים כל ניצחונות החשמונאים וניסיהם ואינם ראויים לציון מיוחד.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת