לאבד שני בנים

רצח אח, הוא האירוע הפותח את ההיסטוריה של החברה האנושית במקרא, כאשר קין הורג את הבל אחיו. עבירת רצח, היא הגרועה בעבירות שבמקרא. דין הרוצח - מוות, והדבר מוטל על בני משפחתו של הנרצח, שהם גואלי דמו, לאחר עמדו למשפט העדה.
כאשר אח רוצח את אחיו, הדבר חמור ומתועב יותר. אולם כאן נתקלים בפרדוקס: גאולת דמו של הנרצח, תחייב את בני המשפחה להרוג את הרוצח, שאף הוא בן המשפחה, ובכך יגדל האסון כפליים. אין פלא שבמקרים כאלו תעדיף המשפחה להימנע מעשיית העונש ברוצח, ונמצא חומרו של רצח-אח, קולתו.
בעיה זו מעוצבת בדברי האישה החכמה מתקוע בדרך של הצגה 'טהורה' של הדילמה: אח היכה את אחיו בשדה והמיתו (ממש כשם שקין רצח את הבל בהיותם בשדה), לאישה-האם לא נותרו בנים אחרים מלבד הרוצח, ובהיותה אלמנה גם לא תלד עוד. דוד המלך מקבל את טענתה, שאין ליישם כאן את החוק המחייב את ענישת הרוצח בידי גואלי דמו של הנרצח. 'הוראת שעה' זו ודאי אינה נובעת מן המקרה הפרטי של האישה התקועית, אלא מן המצב האנושי העקרוני המתואר בו: רצח אח.
אולם למרות כל זאת, לא ייתכן שהמשפחה תעבור לסדר היום על מעשה הרצח. כיצד יוכלו לחיות יחדיו עם רוצח אחיו? וכיצד יוכלו דברו לשלום? הרוצח ייאלץ לגלות ממשפחתו ומנחלת אבותיו, ובני משפחתו ינתקו עמו כל קשר, עד שניתן יהיה לומר שהרוצח אינו עוד בן משפחתו. הוא 'הוקא' ממנה ואינו מוּכּר עוד על ידה.
אולם, ככל שהזמן עובר, ורגשות הזעם מתקהים, נשאר זכרונו של הבן החי כפצע פתוח. הגעגועים והרצון לראות את הבן, גוברים במשך הזמן על הכעס ועל הרצון לענוש את הבן.
כזאת וכזאת עבר על דוד ביחס לאבשלום בנו. בריחתו של אבשלום חשׂכה מדוד את הצורך להתלבט בשאלת מיצוי הדין עמו. אולם עם זאת, מהווה בריחתו לגשור, אל אבי אמו הגוי, מעשה של ניתוק מוחלט ממשפחתו. על פניו נראה הניתוק כמעשה בלתי הפיך. דוד שכל שני בנים יום אחד.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות