הקשר שבין ישראל ואדום מורכב ומסובך. התחרות שבין יעקב ועשיו כמו דבקה בזרעם; ושני העמים מזכירים את האחווה, ויחד עם זאת רודפים זה את זה. לעתיד יתברר שגאולת ישראל היא דווקא בחורבנו של אדום.
הפגישה שבין יעקב ועשיו כמו טבעה את חותמה על פרשת היחסים בין האחים, ובין העמים שיצאו מאחים אלה. יעקב מפריז בפנותו לאחיו, וכמו מתבטל בפניו: "יעבור נא אדוני לפני עבדו" (בראשית ל"ג, יד). ועשיו, מדבר גם הוא כאח מבוגר לאחיו הצעיר: "יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך" (שם, ט).
חושיו הרגישים של רמב"ן חשו כי דו-שיח זה אינו לכבוד יעקב. והוא מעיר: "ועל דעתי, גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום. כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים, ומהם שבאו ברומה, והיא הייתה סיבת נפילתם בידם".
ההתרפסות וההתבטלות של יעקב כלפי עשיו, כמוה כהתרפסותו של יהודה המכבי בפני רומי. קורא בן זמננו לא יאמין למשמע אזניו, כאשר יסופר לו על נוסח הברית שכרת יהודה המכבי עם רומי. וזה נוסח הכתב שנכתב על לוחות נחושת ונשלח לירושלים: "שלום יהיה לרומיים ולעם היהודים בים ועל היבשה לעולם, וחרב ואוייב ירחק מהם. ואם תקום מלחמה לרומי... יתחבר עם היהודים כאשר יפקוד עליהם הזמן בלבב שלם... וכמו כן אם לעם היהודים תבוא מלחמה בראשונה, הרומיים יתחברו בנפש כאשר יפקוד עליהם הזמן". מאתיים וחמישים שנה אחר כך, הרסו הרומאים את ארץ ישראל!
הקשר שבין ישראל ואדום מורכב ומסובך. התחרות שבין יעקב ועשיו כמו דבקה בזרעם; ושני העמים מזכירים את האחווה, ועם זאת רודפים זה את זה.
כאשר ישראל רוצה להיכנס לארץ, והוא מבקש לעבור דרך ארץ אדום, הפניה היא "כה אמר אחיך ישראל..." (במדבר כ', יד). אך אדום מסרב בגסות.
משסרב אדום לזכור את האחווה, הפך להיות אויב גלוי, ואנו שומעים על מלחמות וכיבושים באדום ועל מרידות מצידה לאורך השנים.
ובכל זאת, ולמרות המלחמה, מצפים הנביאים ליחס הוגן מצד אדום ועל כן טוען הנביא עמוס: "כה אמר ה': על שלשה פשעי אדום, ועל ארבעה לא אשיבנו. על רודפו בחרב אחיו, ושחת רחמיו, ויטרוף לעד אפו, ועברתו שמרה נצח. ושלחתי אש בתימן, ואכלה ארמנות בצרה" (יא-יב).
את תיאור הנקמה הסופית באדום - נותן ישעיהו הנביא (ישעיה ס"ג). הוא מתאר את המלך המשיח בא מאדום, בגדיו הדורים אך מלוכלכים בדם. והוא שואל: "מדוע אדם ללבושך, ובגדיך כדורך בגת"? (שם, ב) התשובה מזהה את גאולת ישראל עם חורבן אדום: "פורה דרכתי לבדי, ומעמים אין איש אתי, ואדרכם באפי, וארמסם בחמתי... כי יום נקם בלבי, ושנת גאולי באה" (שם, ג-ד). יום הנקם - הוא שנת הגאולה. גאולתן של ישראל היא חורבנו של אדום.
דברי ישעיהו הם כהד לדברי הנבואה שנאמרה לרבקה, שעה שיעקב ועשיו התרוצצו בקרבה: "שני גיים בבטנך, ושני לאומים ממעיך יפרדו, ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר" (בראשית כ"ה, כג). והעיר על כך רש"י: "לא ישוו בגדולה, כשזה קם - זה נופל". "יום נקם בלבי - שנת גאולי באה" (ישעיה ס"ג, ד).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת