"וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" (בראשית י"א, א)

 

נראין הדברים שכל מעשה הפלגה הוא על דרך שאמרו חז"ל (בבלי סנהדרין ע"א ב):

"כנוס לרשעים רע להם ורע לעולם, פיזור לרשעים טוב להם וטוב לעולם"

ובצדיקים הכל בהיפך זה.

לפי שהרשעים על ידי כנוסם יחשבו ביניהם עצות רעות על אחרים.

נוסף על זה ימשכו ביניהם דברי ריבות ומחלוקות ושנאות,

וזאת תורת הקנאות המצויות בין הכתות אשר כל מעשיהם לא לשם שמים כי אם כדי לעשות להם שם בארץ. 

ועיקר הסיבה לזה שיש לכל אחד מהם תכלית חיצוני, חלק לבם זה מזה,

כי זה יתאוה לעושר וכבוד, וזה לרוב מאכל, וזה לרוב משגל, וזה יאמר נעשה לנו שם ורוצה להיות גבוה מעל גבוה. 

ומתוך כך המריבה ממשמשת ובאה,

הן מן הצד שאין להם תכלית אחד, כי הדרכים רעים הם רבים, והדרך הטוב אינו כי אם אחד,

הן מצד שכל אחד יש לו חפץ ורצון להיות במעלה ויתר שאת על זולתו. ומדה זו הלא היא ברבת בני עמינו. 

על כן פיזור כיתות אלו טוב מהקיבוץ

כמו שנאמר (תהלים צ"ב, י): "יתפרדו כל פועלי און", אין טוב כי אם ליתן ריוח בין הדבקים

וכמו שנאמר (שם נ"ה, י): "בלע ה' פלג לשונם כי ראיתי חמס וריב בעיר".

אבל הצדיקים כנוסם טוב כי התכלית מאחדם, כי אין להם כי אם תכלית אחד והיו לאחדים על ידו כמו שנאמר (שם קי"ט, קסה): "שלום רב לאוהבי תורתך".

 

 

 

כלי יקר - רבי שלמה אפרים מלונטשיץ. נולד בשנת 1540. רבו המובהק היה המהרש"ל. משנת 1604 כיהן כעוזרו של המהר"ל ברבנות העיר פראג וכראש הישיבה בה, ולאחר פטירת המהר"ל מונה לרב העיר. היה ידוע כדרשן מופלג. חיבר חיבורים רבים בענייני מוסר ויראת שמים, אך התפרסם בעיקר בזכות פירושו 'כלי יקר' על התורה.