התורה שבעל פה לא נכתבה בשל חשש מהנוצרים, שישתמשו בה לרעה.
"אכתוב לו רובי תורתי, כמו זר נחשבו" (יב)
כדרכם של פסוקים עמומים, המדרש מפרש את הפסוק בדרכו שלו:
במדבר רבה (וילנא) פרשה יד ד"ה י ביום עשתי
נתן הקב"ה לישראל שתי תורות: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. נתן להם תורה שבכתב שיש בה תרי"ג מצות, כדי למלאם מצות ולזכותם... נתן להם תורה שבעל פה להיות מצויינין בה משאר האומות, שעל כך לא נתנה בכתב, כדי שלא יזייפוה ישמעאלים כשם שעשו תורה שבכתב, ויאמרו שהם ישראל. ועל זה אמר הכתוב (הושע ח', יב) "אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו". אמר הקב"ה: אם אכתוב לישראל רובי תורתי, זה המשנה שהיא גדולה מן המקרא כמו זר נחשבו...
מדרש זה מופיע בכמה וריאציות, בכולם מתואר שהתורה שבעל פה לא נכתבה, כדי שהעמים לא יתרגמו אותה ולא ישתמשו בה לרעה. בכל אחד מהמדרשים הללו העמים נקראים בכינוי אחר: פעם אומות, ופעם עובדי כוכבים, ופעם ישמעאלים. למי הכוונה?
המדרש משקף את הויכוח עם הנוצרים. הנוצרים היו אלה שאימצו את התורה שבכתב, וטענו כי הם ישראל האמיתיים. הרעיון של החלפת ישראל בנצרות, הלא הוא החלפת ישראל בבשר בישראל ברוח. דהיינו: החלפתנו, אנו עם ישראל ההיסטורי, בני אברהם יצחק ויעקב, בעם ישראל חדש, שאימץ את רוחו של עם ישראל, הלא הוא הנצרות.
הנוצרים לא הרשו לישראל להתלונן על מר גורלם. המדרש שרצה להסביר את ההבדל בין ישראל לנוצרים, שרצה להדגיש כי המייחד את ישראל הוא התורה שבעל פה, ולא התורה שבכתב שאומצה על ידי הנצרות - מדרש זה נאלץ להתחפש: פעם דיבר על אומות העולם, פעם על עובדי האלילים (וייתכן כי יד הצנזורה כאן) ופעם על הישמעאלים - שהיו רחוקים מארצות הנוצרים ומהצנזורה הנוצרית, ואפשר היה להשתמש בהם כקוד מוסכם: אני אומר ישמעאלי, אבל אני מתכוון לנוצרים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת