ארבע פעמים נאמר בתורה שצריך אדם להגיד לבנו ולספר לו על עניין יציאת מצרים ופסח. בכל פעם נקטה התורה בלשון אחרת, ומכך ניתן ללמוד שיש לבאר את סיפור יציאת מצרים באופן המתאים לכל בן לפי כישרונו ותכונותיו.
בספר דברים פרק ו' (פס' כ) נאמר: "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ אֶתְכֶם". ומזה שהבן שאל באופן מפורט, משמע שמדובר בבן חכם. ומהמשך הפסוקים למדנו, שבתשובה לבן החכם צריך לבאר בהרחבה את כל עניין יציאת מצרים ומצוות הפסח וייעודו של עם ישראל.
בשמות פרק י"ב (פס' כו-כז) נאמר: "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל". בן זה הוא הרשע, שקורא למצוות "עבודה" כי קשה לו לקיימן, ואומר "לכם" כי אינו חש שותפות במצוות. ואף על פי כן צוותה התורה להתייחס אליו ולבאר לו עניין סגולת ישראל. לעולם איננו יכולים לדעת מה יהיה, אולי לבסוף יכנסו הדברים לליבו, והוא יתאזר בגבורה ואמונה, יקדש את ה' ויעביר את לפיד המסורת הלאה.
בשמות פרק י"ג (פס' יד-טו), נאמר: "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה". וכיוון ששאל "מַה זֹּאת" משמע שהוא תם שאינו יודע לפרט את שאלתו, וצוותה התורה לבאר לו לפי יכולת הבנתו את המאורעות המרשימים שהיו ביציאת מצרים, שיכולים לעורר את התפעלותו.
גם כשהבן אינו מתעורר כלל לשאול, צריך לספר לו ביציאת מצרים, שנאמר (שמות י"ג, ח): "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". צריך לעורר את התעניינותו של הבן שאינו יודע לשאול על ידי דברים מוחשיים. לכן בליל הסדר מניחים את הקערה על השולחן, כדי שכל מאכל שבקערה ימחיש את אחת המשמעויות של ליל הסדר.
עוד על ארבעת הבנים ראו בפוסט מאת הרב שי פירון
נערך ע"י צוות אתר התנך ומאור הורוביץ הלוי, ישיבת הר ברכה