הסיפור של דוד ושאול במדבר זיף דומה מאד לסיפור של דוד ושאול במערה, אך ניכר שיש שינוי בהתנהגותו של דוד, כנראה בעקבות השפעתה הברוכה של אביגיל.
בפרק כ"ד דוד אמנם נמנע מפגיעה בשאול עצמו, אך הוא כרת את כנף מעילו. סיפור זה ביטא כישלון מסוים של דוד, שבשלב הראשון לא השיב לקריאות אנשיו ואף קם וכרת את מעילו של שאול, צעד שיש בו משום ביזוי ופגיעה במלך, ורק אז חזר להוכיח את אנשיו.
בפרק כ"ו התמונה שונה לחלוטין. דוד יורד מלכתחילה בלא שמוזכרת כל כוונה לפגוע בשאול. אדרבה, בניגוד למפגש הקודם, המפגש הנוכחי אינו מקרי: זהו מעשה יזום של דוד, הנובע מרצונו להוכיח לשאול שאין לו כוונה לפגוע בו. רק אבישי הוא זה שמציע שהוא עצמו – ולא דוד! – יפגע בשאול, ודוד דוחה זאת מיד וללא היסוס. בניגוד לפרק כ"ד, בו כורת דוד את כנף מעילו של שאול – צעד שהיה בלתי-הפיך ומבזה – בפרק כ"ו נוטל דוד את החנית ואת צפחת המים, ובסופו של דבר גם מחזיר אותם לשאול. מסתבר שלקיחת החנית, אותה השליך שאול בעבר פעמיים על דוד, נועדה לרמוז לשאול בעדינות כי אין הוא זקוק לה.
נמצאנו למדים שפרק כ"ו הוא תיקון לפרק כ"ד – דוד מתקן בו את הליקויים שהתרחשו בסיפור הראשון. כל שמבקש דוד הוא לחזור ולהוכיח לשאול את צדקתו, אך הפעם בלא שום לבטים, ובלא לתת לקולות שליליים להישמע.
מה גרם לשינוי בדרכו של דוד בין שני הפרקים? דומה שניתן לענות על כך במילה אחת: אביגיל. בפרק כ"ה ראינו את השפעתה של אביגיל על דוד, ואת הצלחתה למנוע את דוד מבוא מדמים ומפגיעה בנבל באופן בלתי-מוצדק. לאחר נישואי דוד לאביגיל, ניכרת השפעתה הברוכה עליו, ורוח מתונה יותר מלווה אותו מכאן ולהבא.
עוד על ההבדל שבין שני הסיפורים ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב יגאל אריאל
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון