כמיהה למפגש

איוב שב ומבקש לעמוד לפני האל למשפט. אך הבקשה נשמעת אחרת, רגש אחר מחלחל בה. בבקשותיו הקודמות הזכיר איוב את האימה מפני האל, את החשש שמשפט אל מול האל לא יהיה משפט צדק בשל החרדה הגדולה שבעמידה לפניו. 

בדבריו של איוב בפרקנו ניתן לשמוע קול אחר. "מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ" (ג). איוב משתוקק לעמוד לנוכח א-לוהים, אל מול כסאו. "אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי וְאָבִינָה מַה יֹּאמַר לִי" (ה) - הוא משתוקק לשיחה עם האל, להשמיע את דבריו ולשמוע. אל מול חששות העבר אומר איוב:

"הַבְּרָב כֹּחַ יָרִיב עִמָּדִי? לֹא אַךְ הוּא יָשִׂם בִּי!" (ו) - האם האל יאיים עליי בכוחו? לא, הוא ייתן בי כח. 

דומה שהשינוי בהלך רוחו של איוב הוא המשך של תחושת הבדידות שהוא ביטא במענה הקודם. אז ביקש איוב שבאין איש שישמע את דבריו, ייכתבו מיליו בספר (י"ט, כג-כד). תחושת הבדידות החריפה נותנת בו את אותותיה. נראה שכעת, יותר משמבקש איוב את הצדק, הוא מבקש את המפגש. דברי ההתרסה הקשים שהטיח איוב באל, הופכים כאן לכמיהה. אל הכעס על אי הצדק שבמצבו מצטרפת כעת המצוקה שבהסתרת הפנים.

באדיבות אתר 929