קריאתו של מזמור נ"ג מזכירה מאוד את מעשה סדום. במציאות כזו אין לאלוקים ברירה אלא לכלות את הקיים עד תומו. האדם המצוי בסביבה כזו שואף שאלוקים יתגלה במציאות וישוב לשכון בארץ החרבה.

 

קריאתו של המזמור הזה מזכירה מאוד את מעשה סדום (בראשית י"ט). תיאור הנבל המכחיש את קיומו של אלוקים ומרשה לעצמו לעשות עוול ואוון מזכירים את מדרשי חכמינו על התנהגותם של בני העיר. תגובתו של אלוקים המשקיף על מעשיהם ומחפש האם יש בהם אחד שידרוש את אלוקים ויעשה טוב מזכירה אף היא את הפסוקים מספר בראשית. גם בסדום השקיף האל על העיר החרבה (בראשית י"ט, כח) וגם בה לא הצליח למצוא צדיק אחד בסדום.

במציאות כזו אין לאלוקים ברירה אלא לכלות את הקיים עד תומו. מקום שבו אין אדם אחד היודע להתעלות מעל השיקולים האישיים ולהרים עיניים למרום איבד את זכות הקיום שלו. אמת, לא תמיד אפשר לראות את הבורא על כל צעד ושעל, אבל המשכיל יודע לדרוש את האלוקים ולנסות לפגוש אותו למרות הכול.

האדם המצוי בסביבה כזו, של נבלים ומנוולים, של אנשים שאינם דורשים דבר מלבד כבודם וכוחם, שואף שאלוקים יתגלה במציאות וישוב לשכון בארץ החרבה. העם שהתפזר מפחד האויבים שאכלו את בשרו - יחזור בשמחה לארצו. אז, הוא יבקש מהאלוהים שעד עתה רק השקיף מלמעלה - "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת  יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ" (דברים כ"ו, טו).

באדיבות אתר 929