כל ההבטחות התקיימו

הפרקים האחרונים של ספר יהושע חותמים את הספר בשני כינוסים של העם ובשתי תוכחות של מנהיגו. שתי התוכחות נראות ככפילות מיותרת, אבל הן כוונו לגורמים שונים ויש בהן תכנים אחרים. התוכחה הראשונה התמקדה בנקודה אחת: החובה לסיים את כיבוש הארץ ולהיזהר מיושביה. הכתובת לצוואה זו היא מנהיגיו המדיניים של העם אשר יירשו את יהושע – זקני העם, ראשיו, שופטיו ושוטריו. לפניהם הדגיש יהושע את זקנתו ואת פרידתו הקרובה מן העם כדי לעוררם לאחריות שתוטל עליהם עם מותו.

בתוכחה השנייה לא נזכר המשך ירושת הארץ, והיא הוקדשה לחובת העם לירוא את ה' בעקבות חסדיו עמם. תוכנה הוא האמונה ושמירת התורה, וסגנונה העממי והחוויתי מורה שדברי יהושע כוּונו אל הציבור הרחב ולא אל עילית מנהיגיה. בה יהושע לא מופיע ככובש ומצביא, אלא כנביא ומוכיח בשער הבא לכרות ברית בין העם לקונו ולקבוע לו חוקים.

יהושע פתח את דבריו בתוכחה הראשונה מתוך עמדה של כוח וביטחון "וַיְהִי מִיָּמִים רַבִּים אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵנִיחַ ה' לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב" (א) וסיכם את התקופה באופן נחרץ: "לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד!" (יד).

יהושע לא ביקש חלילה להטעות את העם ולא היה יכול להחליק את הדברים בדבריו אל הדור שחווה את הדברים וידע את האמת. יהושע ממשיך ודורש מן העם לסיים את הכיבוש ואיש לא שאל את השאלה: אם התקיימו כל ההבטחות מדוע צריך לסיים את הכיבוש? כולם היו שותפים להרגשתו שקוימו כל ההבטחות האלוקיות ולא נפל דבר, ולא ראו לכך סתירה מן העובדות בשטח.

כשם שיש להיזהר מחלומות שווא, כך יש להישמר מהיתפסות לפרטים בעייתיים ולהפסיד בגללם את העיקר. אסור לראות רק את העצים הבודדים ולהחמיץ את מראה היער כולו. אמנם נשארו בארץ מובלעות נוכרים, אבל הדבר לא פגם בעובדה שיהושע הכריע את הכנענים והביא את ישראל קרוב לגבולות הברית. השלמת הכיבוש היא בהישג ידו של העם ותלויה כולה בו, ולא נמצא חסרון בהבטחת ה'.

רעיון דומה ראה בפרשנות רלב"ג וגם בפרשנות רד"ק

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע ושופטים', בהוצאת מדרשת הגולן