הלבשת אהרן והכנתו לעבודה נעשית במקביל להקמת המשכן וכליו, וקודם משיחתו. באופן זה מתברר מעמדו של אהרן כחלק אינטגרלי ממבנה המשכן ומילואו.
בפרקנו מתחיל להתרחש האירוע המכשיר את המשכן לעבודה: שבעת ימי המילואים.
פרקנו הוא ביצוע של הציוויים מספר שמות על שבעת ימי המילואים (פרק כ"ט) ושל הציווי, הנזכר פעמיים (ל', כ"ו-ל'; מ', א'-ט"ו), למשוח את אהרון ובניו ואת כלי המשכן.
לכאורה, הקב"ה מצווה שני ציוויים שונים בנוגע לשמן המשחה – למשוח את כלי המקדש, ואת אהרון ובניו. כך גם עולה מסדר הפסוקים בחומש שמות (מ', א'-ט"ו), בהם ראשית נמשחים כלי המשכן, ורק אח"כ מולבשים ונמשחים אהרון ובניו.
לעומת זאת, אנו רואים שביצוע המשיחה בפועל היה שונה- משה הלביש את אהרון בבגדי הכהונה קודם שמשח את כלי המשכן, והמתין עם משיחת אהרון לסוף. (פס' ו-יב) מדוע משה רבינו משנה מהציווי שקבל, ובוחר להכניס בין לבישת הבגדים למשיחת אהרון ובניו את משיחת הכלים?
לדעת הרמב"ן (פסוק י) מטרת התיאור בחומש שמות היא חלוקה לנושאים השונים – "הסדיר כל הנעשה לאהרן ולבניו כאחת" - ולמעשה, משה אכן עשה כמו הסדר הכתוב בפרקנו.
ולשאלה 'מדוע אהרן נמשח רק אחרי משיחת הכלים?' עונה הרמב"ן: "על כן לא רצה למשוח המשכן עד שהלביש אהרן, ומשח אותם כאחד כדי שיהיה המקריב כמזומן לבא אל המקדש לעבוד".
לפי הרמב"ן, אהרון צריך להגיע לעבודה במקדש מוכן ולא להמתין משוח, מוכן ומזומן, להקדשת המשכן.
ברצוני לברר מעט את דברי הרמב"ן ולחדדם: לו היתה המטרה רק להכניס את אהרון למקדש מוכן, היה הגיוני יותר למשוח תחילה את המשכן ורק אח"כ להלביש את אהרון ולמשוח אותו. מדוע מולבש אהרן קודם משיחת הכלים?
נראה שיש כאן רעיון עמוק אף יותר: אהרון מהווה חלק מהמשכן, וממערכת השראת השכינה בעולם. משיחת המשכן ומשיחת אהרון לא יכולים, כפי שלכאורה משמע מהציווי בשמות, להעשות בנפרד.
משה רבינו, בהבנתו את עומק הציווי הא-להי, בוחר להתנהג באהרון כפי שהתנהג בכלים: ראשית יש "לבנות" את הכלי, כלומר: להלביש את אהרון ולהכניס אותו "טכנית" לתפקיד. רק כאשר כל המשכן מוכן, הן בחלקו הדומם והן בחלקו האנושי, ניתן למשוח אותו בשמן המשחה ולתת לו קדושה יתירה.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער