כי יש לאל ידם

פעמים רבות כאשר אנו נתקלים בעוולה קשה אנו שואלים את עצמנו או אדם הנמצא לידנו: למה? מדוע היה צריך העשיר לפגוע בעני? מה היה חסר לו? האם הוא לא הבין את העוול שהוא גורם? למה הוא עשה זאת? והתשובה המקוממת ביותר היא "ככה". את הילדים אנחנו מחנכים ש"ככה זה לא תשובה", אבל לפעמים זו התשובה הנכונה ביותר. לפעמים העוול נגרם פשוט כי זה אפשרי.

זו התמונה שאותה ראה מיכה לנגד עיניו, ועליה הוא זועק:
"הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן
וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ
כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם.
וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ
וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ
וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ
וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ" (א-ב)

למה הם חושבים ופועלים רע? מדוע הם חומדים, גוזלים ועושקים? פשוט כי הם יכולים. "כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם". אין דין, ואין דיין. איש הישר בעיניו יעשה.

נראה כי הביטוי "בְּאוֹר הַבֹּקֶר" משמש בפסוק בכפל משמעות ויש לקוראו פעמיים כדי להדגיש עד כמה זה קל: הם כל כך עשירים, שהם נשארים עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר. אין צורך להשכים לעבודה, אפשר להישאר במיטות, וממילא יש זמן למחשבות און. והעוולות הללו לא צריכות להתרחש בלילה: בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ. ממילא איש לא יעצור אותם, ואיש לא יעניש אותם על עושק העניים וגזל כבשת הרש.

כמה קשה התיאור: העשירים פוגעים בחלשים – פשוט כי יש לאל ידם. ההנהגה חלשה במקרה הטוב, משתפת פעולה במקרה הפחות טוב, ויוזמת את העושק במקרה הגרוע. העשירים הופכים לעשירים יותר, העניים לעניים יותר, והגלות – היא רק עניין של זמן.

באדיבות אתר 929