כירושלים יהיה המקום הזה

פרקים נ'-נ"א מורכבים מפסקאות רבות שכולן עוסקות בפורענות שתבוא על בבל ובמשמעות הפוליטית או הדתית של נפילת בבל. באופן מפתיע ירמיהו משתמש בביטויים דומים לאלו שבהם השתמש בנבואת הפורענות על יהודה.

מספר ביטויים חוזרים על עצמם בפרקים האלו ובתחילת הספר (שבר גדול, דימוי האויב לאריה), ובאופן בולט פסוקים מא-מג בפרק נ' מהווים חזרה כמעט מדויקת על הדברים שנאמרו בפרק ו' פס' כב-כה. מעבר לכל זה הנביא קורא לאויב שיבוא על בבל: "גוי מצפון" (נ', ג, ט, מא) כפי שכינה את האויב שיבוא על יהודה. מה עניין החזרה המוזרה הזו, והשימוש המסיבי בביטויים שנאמרו כבר ליהודה?

מסתבר שבחירת המילים היא חשובה, והחזרות גם הן חשובות. הפורענות על בבל צריכה להגיע בדיוק כפי שהפורענות על יהודה הגיעה. הבבלים חשבו שהם יכולים לשמוח על כיבוש יהודה: "כי תשמחי [תשמחו] כי תעלזי [תעלזו] שסי נחלתי?!... בושה אמכם מאוד!" (נ', יא-יב) – האם אתם יכולים לשמוח על כיבוש יהודה?! הנביא מודיע לבבלים שלא, ובדיוק כפי שהם היו ה"גוי מצפון" על יהודה, כך גם יבוא "גוי מצפון" על בבל.