כיצד יוכל צדיק להציל עיר?

"עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט: וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ וְלֹא מָצָאתִי: וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים" (כט-לא)

שלוש נבואות קשות בפרקנו. החטאים הקשים המתוארים בהם עוברים כל גבול של יושר ומוסר, של נאמנות לתורה. עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, הטיית משפט, הונאת הגר, אי כיבוד אב ואם ועוד ועוד. ירושלים גרועה בפרק זה מסדום ועמורה, אדמה וצבויים גם יחד. למרות זאת ולמרות כל הנאמר בפרק הקודם וגם בקודמיו, הקב"ה מוכן לתת לירושלים את הפריווילגיה שתבע אברהם עבור סדום ועמורה. יהיה בכוחו של הצדיק הבודד להציל את העיר. אך שני תנאים בל יעברו נדרשים ממנו:

א. עליו להיות גודר גדר, כלומר, מי שמסוגל להיאבק, לפחות חלקית, ברשעה הפושה בעיר, ומי שמסוגל לתקן אותה במידת מה.   
ב. עליו להזדהות עם כאבה של ירושלים, ולעמוד בפרץ לפני הקב"ה ולבקש מלפניו רחמים על העיר.

נבואה זו עשויה לשפוך אור גם על מה שקרה בסדום בימי אברהם. אפשר שהיו מעט צדיקים בעיר, אך לא הייתה להם כל השפעה על אנשי העיר והם לא יכלו לתקנה. אפשר שיכלו לתקנה, אך לא הזדהו עם כאבה ולא בקשו מלפני הקב"ה עליה. אברהם שביקש עליה הזדהה עם כאבה, אך כנראה נואש מלתקנה, שהרי מסרה ביד מלך סדום אחרי שהצילה מיד כדרלעומר וחבריו, ולא דרש בזכות הצלתה לפקח על העיר ועל מעשיה.

משה רבנו הוא הדוגמה הטובה בתגובתו הנמרצת למעשה העגל לאיש גודר גדר ועומד בפרץ לפני ה' כדי שלא ישחית. בנבואת יחזקאל על ירושלים לא היה מישהו בבבואתו של משה.