כיוונים בעולם העתיק

על פי רוב נהוג לחשוב כי המפות הקדומות היו מכוונות לכיוון מזרח. ואכן, מפת מידבא, שנמצאה בעבר הירדן המזרחי ומתוארכת למאה השישית לספירה, מכוונת למזרח, ואפילו המילה 'אוריינטציה' (התמצאות) היא הטיה של המילה מזרח בלטינית (אוריינט). ואכן יש היגיון רב בכך שבתקופות טרם המצאת המצפן הכיוון המרכזי היה הכיוון בו זורחת השמש. על פי ההנחה כי הכיוון המרכזי הוא מזרח מתבהרים מושגים שונים המופיעים במקרא. למשל, אם אדם פונה לכיוון מזרח נמצא שימינו פונה דרומה ושמאלו פונה צפונה. על כן, המילה ימין וכן המילה תימן הפכו לכינויים לצד דרום, ואילו המילה שמאל היא כינוי לצד צפון.

לעומת זאת, בימינו המפות שבהן משתמשים מכוונות לצפון. על כן בימינו נהוג לומר "לעלות לצפון" או "לרדת לדרום". ביטויים אלו נובעים מכך שהצפון מופיע במפות המוצפנות בחלקו העליון של הדף ואילו הדרום מופיע בחלקו התחתון.

אולם, לפי כמה פסוקים במקרא סביר להניח שגם בתקופות הקדומות חלק מהמפות היו מוצפנות, כמקובל בימינו. בפסוקים רבים במקרא מופיעים ביטויים המתארים עלייה או ירידה ואין זה ברור האם מדובר בתיאור טופוגרפי, בתיאור של תנועה רוחנית או בתנועה כלפי צפון או דרום. לעומתם, מופיעים במקרא תיאורי עלייה וירידה שמהם עולה בבירור שאין הכוונה לתיאור טופוגרפי.

למשל, בבואו של יעקב למצרים כדי לפגוש את יוסף נאמר: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה" (בראשית מ"ו, כט). מקובל לזהות את גושן עם חבל ארץ באזור הדלתא של הנילוס בצפון מצרים. אזור זה נמוך מדרום מצרים, והערים המרכזיות של מצרים היו לאורך הנילוס מדרום לדלתא. על כן, יוסף בבואו לגושן למעשה יורד מבחינה טופוגרפית, ולאור זאת יש לפרש את המונח "ויעל" כמבטא תנועה לכיוון צפון.

כך גם בספר שופטים מתוארת הדרך מבית־אל לשכם במילים אלו: וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה. (שופטים כא יט) שכם נמוכה מבחינה טופוגרפית מבית־אל. על כן ברור כי במקרה זה משמעות עליית המסילה היא שהדרך פונה צפונה.

הדעת נותנת שמפות הארץ צוירו באוריינטציה צפונית מאחר שצירי התנועה העיקריים בארץ ישראל הם בציר צפון־דרום: 'דרך הים' הבינלאומית נעה לאורך מישור החוף, 'דרך האבות' מובילה מבאר־שבע לשכם, ציר התנועה לאורך הערבה והירדן נע מצפון לדרום ואפילו 'דרך המלך' בעבר הירדן המזרחי מובילה בכיוון זה. דומה כי צירים אלו גרמו להתייחסות לצפון ככיוון המרכזי בציור מפת הארץ.

לאור הדוגמאות שהצגנו נראה כי בכל מקום בו מופיע הפועל על"ה או יר"ד יש לבחון האם מדובר בעלייה וירידה טופוגרפית או בתנועה לכיוון צפון ודרום. כאמור, העובדה כי פעלים אלו מבטאים תנועה לכיוון צפון או דרום מלמדת כי גם בעת העתיקה היו מפות שהצפון היה מצויר בהן בחלק העליון

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר