כועס לנצח

בנבואה על אדום בפרקנו ניכר שיש יותר מאשר נבואה על האירועים בתקופתו של עמוס: "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח" (יא).

לאור הפסוק, המדרש (בראשית רבה פרשה סז) מעלה זיכרונות מהמפגש בין יעקב ועשו (הוא אדום) בספר בראשית:

"עד שוב אף אחיך" (בראשית כ"ז, מה)
אמו כצדקתה אמרה: 'עד אשר תשוב חמת אחיך'
והוא לא עשה כן - "ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח" (עמוס א', יא).

המדרש מביא את דבריה של רבקה אל יעקב לפני שמילטה אותו לבית אחיה מפני כעסו של עשו: "עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם" (בראשית כ"ז, מה), ומסביר אותם כעודף צדיקות של רבקה ותפישה מוטעית של עשו. היא הניחה שהוא ישכח ויפסיק לכעוס, אך הוא שימר את הכעס לנצח. המדרש משווה ומנגיד את דברי רבקה: "עד שוב אף אחיך" לדברי עמוס "ויטרוף לעד אפו".

על המדרש המשווה של הפסוקים מוסיף ריש לקיש:
"ר' שמעון בן לקיש אמר: עוברתיה נוחרתיה לא זעיא מפומיה" (=כעסו ורוגזו לא זזו מפיו).

ריש לקיש מחליף את האף בפה, ובדומה למדרשים רבים אחרים הוא רואה באדום את הנוצרים שבסביבתו, ולכן הוא מתייחס פחות למעשים ויותר לדיבורים. אבל בשני הממדים שום רגיעה לא נצפית.

באדיבות אתר 929