כוס אדומה

בסוף הקינה הרביעית המקונן לועג לאדום ואומר לה: "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יושבתי [יוֹשֶׁבֶת] בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי" (כא). הכוס עליה מדבר המקונן היא כוס התרעלה או כוס החמה המוכרת לנו מפסוקים רבים אחרים במקרא. במטאפורה הכוס במקרא מייצגת את גורל האדם. ייתכן כי האדם יקבל גמול רע על מעשיו ולכן ייפרע בשתיית הכוס (כמו למשל: "שִׁכָּרוֹן וְיָגוֹן תִּמָּלֵאִי כּוֹס שַׁמָּה וּשְׁמָמָה כּוֹס אֲחוֹתֵךְ שֹׁמְרוֹן"; יחזקאל כ"ג, לג) ובמקרים אחרים האדם יקבל גמול חיובי ולכן ירווה מהכוס ויזכה לברכה ממנה (כמו למשל: "תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה"; תהילים כ"ג, ה). ברוב המקרים מטאפורת הכוס משתמשת בדימוי השלילי ולא החיובי, כמו במקרה שלנו. כאן הכוס משמשת כסמל לפורענות ולפנינו גם מרכיב השכרון שמאפיין את מוטיב כוס החמה (ראו למשל: ישעיהו ס"ג, ו; ירמיה כ"ה, טו-כח ועוד). 

השוני בתיאור כאן שמופיע במקום נוסף אחד (ראו: חבקוק ב', טו-טז) הוא שהשימוש במוטיב הכוס לא נעשה כחלק מנבואת פורענות אלא כחלק מקינה. אחד המאפיינים של הקינה הוא השמחה לאיד. המקונן לועג לבני אדום ואומר להם "גם עליך תעבר כוס" (כא). המילה "גם" מתייחסת לכוס ששתתה ירושלים, כפי שעולה בבירור מספר ישעיהו: "הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד ה' אֶת כּוֹס חֲמָתוֹ אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית" (ישעיהו נ"א, יז). עם ישראל קיבל את המנה שלו מכוס התרעלה ועכשיו גם תור האויבים לשתות מכוס החמה, להשתכר ולקבל את הפורענות המגיעה להם. אם נרצה מעט להרחיק לכת ייתכן שיש קשר מסויים בין שתיית הכוס ובין "בת אדום". ברגע שבת אדום שותה מכוס התרעלה הופכת היא כולה לאדומה - מלאה בדם הפורענות.