"הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד" (יג) - זוהי המשיחיות הכלל-ישראלית, זוהי האישיות הכללית, אנחנו כולנו משיחים. גדולי גדולים שבישראל ואפילו תינוקות של בית רבן.
שלושת הפסוקים האחרונים של פרק נ"ב שייכים כבר לעניינו של פרק נ"ג. "הנה ישכיל עבדי" (יג) - ה"ירום ונישא" (שם) נובע מתוך ה"ישכיל". זוהי המשיחיות הכלל-ישראלית, זוהי האישיות הכללית, אנחנו כולנו משיחים. "משיח" הוא מלשון נמשח לתפקיד מיוחד בעל ייעוד מיוחד.
כהנים הם שלוחי דידן ושלוחי דרחמנא (= שלוחים שלנו ושלוחי ה'; תוס' בקדושין ובנדרים). באופן פוטנציאלי כולנו כהני ה' ועובדי עבודתו. הרמב"ם כותב: "הלכות המקדש והעובדים בו", והעובדים בו הם כל ישראל. ומתוך כך מלכות ישראל מתגלה במציאות שיש בישראל, ומתוך כך נמשחים מלכי ישראל, ומתוך כך נובע תואר המשיחיות על עם שלם, מה שלא יתואר, לכאורה, אלא על אישים יחידיים ופרטיים. אך אצלנו מתוך מציאות מלכות ישראל נובעת מציאות משיח ה' הנקרא על העם כולו. ישנו משיח בן-דוד, הוא לכאורה אישי ויחידי, אך לא כן - הוא שייך לכלל, לציבור.
השם משיח חל על ההמון, ומשיח שהוא אישיות זהו משיח שקר כאשר האמינו פושעי ישראל. ומתוך המשיחיות הציבורית נובעת המשיחיות האישית, מלכים ונביאים. ומשיחיות זו נמשכת על גדולים וקטנים. "'אל תגעו במשיחי' - אלו תינוקות של בית רבן" (מסכת שבת). כולנו משיחיים, ובזה מדרגות רבות: גדולי גדולים שבישראל וקטנים שבישראל, ואפילו תינוקות של בית רבן.
(מתוך הספר "דבר אחד מדבריך")
הרצי"ה קוק - הרב צבי יהודה הכהן קוק (1891-1982), בנו ותלמידו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, היה ראש ישיבת מרכז הרב וממנהיגיה הרוחניים הבולטים של הציונות הדתית. עסק רבות בלימוד תנ"ך, אמונה וגאולה ברוח תורתו של אביו.