הפער בין גדעון לאבימלך ממחיש לנו את עוצמתה של הכריזמה - כיצד בכוחה לבנות ובכוחה להחריב. את המנהיגים הכרזמתיים משני הקצוות אנו פוגשים לאורך כל ההיסטוריה.

 

"וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר צַלְמוֹן הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל שִׁכְמוֹ וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי. וַיִּכְרְתוּ גַם כָּל הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל הַצְּרִיחַ וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל שְׁכֶם כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה" (מח-מט).

אבימלך היה מנהיג כריזמטי, אדם הסוחף בהבל פיו לוחמים ואזרחים, מנהיג צבאי ההולך בראש לוחמיו, מסתכן, מגיע בעצמו למגע ישיר עם האויב, ואף משלם על כך בסופו של דבר בחייו.

לאבימלך היה מורה טוב שהנחיל לו תכונות אלו.

גדעון, אביו, הוביל 300 לוחמים לניצחון מוחץ על צבא מדיין, תוך שהוא קורא: "מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (ז', יז).

הפער בין שני המנהיגים הכריזמטיים, הלוחמים האמיצים, החכמים והאהובים, ממחיש לנו עד כמה תכונות אלו יכולות להיות מסוכנות.

גדעון, משתמש בתכונות אלו כדי לשחרר את עם ישראל מעול מדיין, ששיעבדו את ישראל והתעללו בהם, וכאשר הציעו לו לבסס את הנהגתו – הוא מסרב.

אבימלך, מנצל תכונות אלו כדי לרצוח אנשים ונשים, כשכל מטרתו – להנהיג.

המאה העשרים חשפה את האנושות למספר מנהיגים כריזמטיים ברמה עולמית. חלקם בנו מדינות, שחררו עמים ולאומים משיעבוד, פיתחו את העולם והובילו אותו להישגים חסרי תקדים.

אך חלקם פגעו בעמים ובלאומים, גררו את העולם למלחמות מיותרות, ובמקרי קיצון אף ראינו מנהיגים כריזמטיים שהמיטו על עמנו שואה ורצחו מיליוני אנשים, נשים וטף, באכזריות שהעולם לא נתקל בה.

האם הם לא היו בני אדם? האם הם היו מטורפים? חיות?

נראה שלא – הם היו בני אדם שבחרו ברע. בני אדם שניצלו את הכריזמה ואת יכולת ההנהגה שלהם למטרות רצחניות.

בימים אלו אני נמצא עם תלמידי כיתה י"ב באמי"ת דביר בית-שמש במסע בפולין.

בלובלין ובליז'נסק ראינו את כוחם של בני האדם לבחור בטוב.

באושוויץ, ביער הילדים ובמאידנק ראינו את היכולת של בני אדם לבחור ברע מכל.

נשבענו לבחור בטוב.

באדיבות אתר 929