כבקרת רועה עדרו, ברחמים

כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ צֹאנוֹ נִפְרָשׁוֹת כֵּן אֲבַקֵּר אֶת צֹאנִי וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם מִכָּל הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם בְּיוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל... (יב)

לָכֵן כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' אֲלֵיהֶם הִנְנִי אָנִי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין שֶׂה בִרְיָה וּבֵין שֶׂה רָזָה: יַעַן בְּצַד וּבְכָתֵף תֶּהְדֹּפוּ וּבְקַרְנֵיכֶם תְּנַגְּחוּ כָּל הַנַּחְלוֹת עַד אֲשֶׁר הֲפִיצוֹתֶם אוֹתָנָה אֶל הַחוּצָה: (כ-כא)

רבי אמנון ממגנצא בתפילת 'ונתנה תוקף' תיאר את 'בקרת רועה עדרו' כיום המשפט שבו יקצוב ה' את גזר דינו של כל 'שה', של כל אדם. אך הנביא רואה בקרה זו לא כיום דין אלא כיום של רחמים גדולים, ושל הצלת צאנו של הקב"ה הנפוץ בין ההרים בערפל. רק אחרי שיציל הקב"ה את צאנו מלהיות טרף ומאכל לחיית שדה, רק אחרי שיצילם מרועיהם שבגדו בתפקידם ואכלו את הצאן במקום לרעות אותו, אז ישפוט הקב"ה בן שה בריה לשה רזה. גם בצאן השלו, התמים והרדוף ישנם מאבקים, יש ניסיונות השתלטות פנימיים ויש אלימות בין שה לשה. ה' ישפוט בניהם ויציל את החלשים בידי אחיהם החזקים והבריאים מהם.

נבואה זו שופכת אור על הדגשת המקרא (בספר שמואל ובספר תהילים) על בחירתו של דויד בשל היותו רועה צאן, שידע להילחם נגד ארי ודוב כדי להציל את צאנו. דויד, לדברי הנביא ישוב להיות רועה הצאן, המנהיג שימסור את נפשו להגן על עמו מאויביו, ולעשות ביניהם צדקה וממשפט.

זוהי נבואת הנחמה הראשונה שאומר יחזקאל לעמו אחרי החורבן. כל נבואות החורבן, שלא נועדו לשכנע, היו במטרה של 'וידעו כי נביא היה בתוכם'. בנבואה זו אנו מבינים מדוע חשוב לדעת שיחזקאל אכן נביא ה'. כשם התקיימו כל נבואות הזעם שלו על החורבן, כך תתקיימנה עתה כל נבואות הנחמה והגאולה.