האם עם ישראל הם כבני כשיים ואינם אלא אחת מהאומות? האם יתכן שהנביא ויתר על מעמדם הנבדל של ישראל?
מידת הדין מעמידה את עמוס בתמיהה קשה כלפי שמים. וכך נולדה הנבואה הקשה שבה ישראל אינם אלא אחת מהאומות של הקב"ה. ברצונו מקרבם וברצונו מרחקם:
"הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאם ה' הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר" (ז)
נבואה זו עוררה את כל הפרשנים, ישנים וחדשים, לדיון מרתק על הגדרת ישראל "כבני כושיים". קשה להניח שהנביא "ויתר" על מעמדם הנבדל של ישראל מכל אומות העולם. נראה יותר שזו צעקתו נוכח הסתלקות א-להים מישראל.
ספר עמוס הוא יומן מסע של איש יהודה שהגיע לזמן קצר לממלכת ישראל. שליחותו נפתחה בניסיון להעיר את התושבים, באומרו כי העושר המהיר שבא להם והפיל אותם למנעמי הכוח ולקהות חושים, מונע בעדם מלהבחין שבשולי החברה אנשים נאנקים ונרמסים; מעליהם נמצאים סוחרים המרמים במידה ובמשקל; מעליהם נמצאים המלווים בריבית ונושים את הלווים חדלי הפרעון; מעליהם נמצאות נשותיהם השולחות את בני זוגן לפטמן ביין עשוקים; מעליהם נמצאת שכבת השופטים "ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו" (ה', ז); ובצמרת יושבת ההנהגה, או ליתר דיוק "השוכבים על מיטות שן וסרוחים על ערשותם" (ו', ד)
עמוס מנסה לעצור את "שיט התענוגות" הזה לפני התנפצותו ביום ה' הנורא. הנביא המגורש יסתלק מישראל וישוב לשקמיו ולבקרו. ממלכת ישראל שלאחר שושלת יהוא כבר לא תדע מנוח.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'שמונה נביאים בעבותות אהבה', בהוצאת ידיעות ספרים