יתגדל ויתקדש שמיה רבה

וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' (ל"ח, כג) ... ונָתַתִּי אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם וְרָאוּ כָל הַגּוֹיִם אֶת מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְאֶת יָדִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָהֶם:  וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹוהֵיהֶם מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה:  וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי בַעֲוֹנָם גָּלוּ בֵית יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי ... כְּטֻמְאָתָם וּכְפִשְׁעֵיהֶם עָשִׂיתִי אֹתָם וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם: לָכֵן כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' עַתָּה אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת יַעֲקֹב וְרִחַמְתִּי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי:(ל"ט, כא-כה)

בפרק הקודם כתבנו את עונשו של גוג הנובע מחטאו: הכורת ברית רק כדי לגזול את כספם של אנשים ישרים, סופו שובעלי בריתו ילחמו עמו כדי לזכות בשלל בלעדיו. פרקנו עוסק בנימוק לפורענות השנייה שתבוא על גוג:

וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ: (ל"ח, כב)

זוהי פורענות בידי שמים, בידו החזקה של ה' ובדרך על טבעית. סיבתה היא חילול השם הגדול שהיה בגלות ישראל ובייסוריהם, ועליו דן יחזקאל לעיל פרק ל"ו. המחשבה שעם ה' הסובל בגלותו מעיד כביכול על חולשתו של א-לוהיו מביאה את הקב"ה להתגדל ולהתקדש במלחמתו הישירה עם גוג לאחר שנתכפר חטאם של ישראל בגלותם. גם הגויים וגם ישראל עתידים להבין מכוח נצחונו של הקב"ה על גוג באמצעים שרק הוא נלחם בהם, שישראל גלו בשל חטאם, ולא בשל חולשת א-לוהיהם. בכך נחתמת סדרת נבואות הנחמה של יחזקאל.