יש ערך לתשובה קיקיונית

לאחר הנבואה לנינוה, מגלה יונה שהעם בנינוה חוזרים בתשובה ולכן לא יענשו, והוא כועס על כך. בתגובה - ה' מצמיח לו קיקיון שנותן לו צל ליום אחד אך ביום למחרת מתייבש. וכשיונה מתעצב על אובדן הקיקיון מסביר לו ה' את הנמשל: "אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו, שבן לילה היה ובן לילה אבד. ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה...?" (י-יא)

להבנת המתרחש נשאל שתי שאלות:
אחת - למה יונה כועס על כך שה' הציל את נינוה, שחזרו בתשובה? הרי זו היתה מטרת הנבואה והוא היה אמור לדעת שזה מה שיקרה.
ושניה - כיצד מסמל הקיקיון את נינוה העיר הגדולה?

ננסה לענות על שתי השאלות על ידי תשובה אחת: הדיון בין יונה לה' הוא על מהות תשובתם של אנשי נינוה - יונה אכן ידע שהוא הולך לנבא לנינוה ולהגיד להם לחזור בתשובה, אבל הוא חשב שתשובתם אינה תשובה אמיתית אלא זמנית, והם עוד ישובו לסורם. ולכן ציפה שה' יחריב את העיר בכל זאת.
לכן כשה' ריחם עליהם על אף תשובתם המלאכותית, חוסר הצדק הפריע ליונה.

על ידי ההדגמה עם הקיקיון - ה' מלמד את יונה שגם לדברים זמניים יש ערך, אפילו שהם לא יחזיקו מעמד להרבה זמן. הוא בעצם אומר לו שגם לתשובה הקיקיונית של נינוה יש ערך, ומגיעה להם מחילה על הזמן בו אינם חוטאים.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער